אני חושב שהערפל אמיתי. אם כי זה עשן ולא ממש ערפל. זוית אחרת של צילום. כך זה לא היה נראה שם. אני זוכר את הקרגע הזה בו הילד עם החולצה הכתומה עלה על הכסא בגג...
קצת מצחיק אותי כל התגובות שלכם - וואו \הלב שלי הפסיק לפעום וכו, סליחה , באמת סליחה על הציניות והקרירות, זה כנראה תופעות לוואי משם, אבל זה נשמע כאילו הסתכלתם על ציור מעורר רושם ותו לא.
מזכיר לי את הדם בעיניים, את הנהרות שנשפכו.
מזכיר לי גם את השוטר השמן שצחק כמו טמבל. זה ששבר לך צלע וכמעט מעך לי את הראש. | - :
וכל זה, במדינת היהודים, לא עלינו.
עדיף ישמעאלים בכאפיות מאשר כאלה במדים ואלות, במגן דוד ובשבועה על ספר התנ"ך. אותו ספר בו אנו נשבענו.
תודה על השיתוף!
[ליצירה]
אני חושב שהערפל אמיתי. אם כי זה עשן ולא ממש ערפל. זוית אחרת של צילום. כך זה לא היה נראה שם. אני זוכר את הקרגע הזה בו הילד עם החולצה הכתומה עלה על הכסא בגג...
[ליצירה]
קצת מצחיק אותי כל התגובות שלכם - וואו \הלב שלי הפסיק לפעום וכו, סליחה , באמת סליחה על הציניות והקרירות, זה כנראה תופעות לוואי משם, אבל זה נשמע כאילו הסתכלתם על ציור מעורר רושם ותו לא.
[ליצירה]
בתור אחד מעם אחד, אני לא מפיק עונג מהיציאה מהשטחים. עם התוכן אני יכול להתווכח איתך ולהוכיח ולנצח אותך בכל דיון.
רק אל תדבר בשם עם שלם.
סגנון הכתיבה מקורי ומצא חן בעיני, אבל כל הניקוד וסימני הקריאה קוטעים ומוסיפים להתלהמות שנוגדת את המילים הגבוהות שבשיר, אז אני מצטרף לאסף בקשר להפחתת הסימנים.
בבית השני ענית יפה על שאלה שנשאלת באופן רטורי ומוגזם- אהבתי את זה.
[ליצירה]
טוב,
לביא אמר את הרוב, אבל בכל זאת.
היד הקטנה ישרה מדי, כאילו הוא מחזיק אותה בצורה לא טבעית.. יד שמוטה הפוכה בדר"כ.
ואין לו פה! איך הוא מדבר?!
ביד הגדולה יש אי דיוקים קטנים, אבל היא טובה בסך הכל. רק, אם האצבעות מקופלות, אז המפרקים שלהן יוצאים מעבר לאצבע הקרובה. הן קצרות מדי, זאת אומרת, והוא לא יכול לגרד בגב.
רעיון מצוין, אפשר לחפור בו הרבה.
[ליצירה]
הכוונה ברורה, פחות או יותר. ושתיקה ובראשית מורכבות מכל כך הרבה משמעויות, עד שהשיר יכול לקבל עוד רובדים לא מכוונים, וככה השיר נושא הרבה נושאים.
[ליצירה]
באמת רעיון טוב.
אהבתי את העומק, הפרופורציות הטובות. חוץ מזה שהוא נראה קצת כאילו הוא יצא הרגע מספר של פו הדוב, אבל זה לא ממש חשוב, בעצם. תפס לי את העין הגזע הכרות הכי קרוב, טוב+. אחלה שימוש במרחב. היד הרחוקה נראית שטוחה לגמרי בתוך ציור עם כמה מימדים... חבל קצת.
חוץ מזה ששוב אני מעריץ את היכולת שלך לסיים ציורים כאלה, תודה.
[ליצירה]
עכשיו השיר אחר.
נכנסה בי מין עצבות שאינה מרפה ממני. [...] נדמה לי, שכולנו יצאנו פצועים, שונים, רגישים יותר, "איכפתיים" יותר, והרבה יותר זקנים. [...] איני יודע אם הרגשה זו היא כאותה שבאה מחמת הגיל. אך זוהי זקנה, בכל אופן - זקנה מיוחדת של צעירים." (יוני נתניהו, לאחר מלחמת ששת הימים).
הרגשת הטיפשות, הזיוף, נוכחת מאד. האשמה עצמית. מלא סתירות מכוונות וכואבות.
'כשאפול לא יהיה מי שירים אותי'. קשה לשירים להרים. אבל מי שיודע לכתוב ככה, אז
תגובות