[ליצירה]
זה קצת לא ברור. כלומר - התלבטתי אם אתה בעד הטרנד הזה או לועג לו - ובסוף החלטתי שאתה בעדו, אבל יש כמה שורות שנשמעות מנוסחות בסיסמאות, וגם המילה "טרנד" שבעצם אומרת - "אהבת ישראל? סתם אופנה חולפת." , כך שזה היה נראה אירוני. אולי כדאי לשנות את הניסוחים למשהו יותר משכנע.
[ליצירה]
א. לא דיברנו על זה כבר? (ראה קישור)
ב. זה לא אמור להיות מגל ופטיש? למה את? העקרונות הקומוניסטים השתנו כשישנתי?
ג. אתה יכול להסביר לי אולי מה ההבדל בין השיר הזה לבין מאתיים השירים הקודמים בנושא? (אולי הבעיה אצלי, אף פעם לא הייתי טוב ב"מצא את ההבדלים", אבל כשאני רוצה להכנס לאיזשהו שיר שלך מהעבר, אני לא מצליח להבחין ביניהם)
[ליצירה]
אני מוצא את עצמי תוהה למה הגיון הוא מצרך כל כך נדיר בימים אלו.
"צבא הגנה לישראל מנחית עליהם עוד מנה" - שכחת, אולי, שהאנשים האומללים האלו שלך ירו השבוע קסאמים אל שטחי ישראל?
ואני יודע שהם בני אדם שנבראו בצלם, ודווקא לכן אני בהלם מכך שאנשים שנבראו בצלם נהנים לרצוח ילדים בדרכם לבית הספר ולגן, אנשים שיושבים בבית קפה בתל אביב או בירושלים, או לחטוף אדם תמים ולרצוח אותו. אז עכשיו, אני כבר לא בטוח שהם ברואים בצלם.
יש מצוקה ורעב. אבל, אם היית יודע קצת הסטוריה היית יודע שהם נובעים לא מחוסר המוכנות של ישראל לעזור, כי היא דווקא ניסתה.
העובדות הן כאלה: ה"פליטים" הפלשתינים ו"חבריהם" המצרים, הירדנים והסורים, מעוניינים להנציח את בעיית הפליטים,ואת התמונות העצובות של העוני, כדי לתת לישראל תדמית של מתעללים של נותנים זכויות אדם וכו'. ולכן ההנהגה הפלשתינית מסרבתלקבל סיוע, וארצות ערב מסרבות לעזור, וכל זה באמת על הגב של האדם הפלשתיני הקטן שרוצה לאכול. לעומת זאת, כל הכסף שהם כן מקבלים מתרומות מכל העולם, עובר הישר לכיסיהם של מנהיגי הפלשתינים.
והכי אני בהלם מכך שאת השטויות המזעזעות שלך אתה כותב עוד בטרם יבשו הדמעות של פינוי גוש קטיף.
גם זה כבוד לצלם אנוש.
[ליצירה]
לענ"ד הסוף הוא הפואנטה..
תנסו לקרוא את זה ככה:
לא ידעתי אם תאהב את המילים
המקצב, הסגנון, עם או בלי חרוזים,
הוא קצת תינוקי , רדוד, מטופש
(הפסקה. )
מחר אשיר לך שיר חדש
(בקונוטציה מקראית לתהילים,"א-לקים,שיר חדש אשירה לך" - רק בווריאציה ילדותית משהו, שתואמת את האווריה של השיר.חוצמזה שיר חדש, אם אני מבין נכון, הוא מושג הקשור בגאולה. ר' נחמן אומר שבאחרית הימים יתעורר "...שיר חדש בעולם, שיר של נפלאות")
בקיצור, איך שאני מבין את השיר, הוא מודה בחוסר המושלמות שלו, אבל מבקש מהקב"ה שיקבל אותו בכל זאת, ובעז"ה נזכה בקרוב לשיר שיר חדש - שיר ציון.
ואת זה אהבתי מאד. בגלל שהשיר בעצם לא נועד להיות יפה מבחינה ספרותית, קשה לי להעביר ביקורת. אבל הילדותיות שנמשכת לאורך השיר היתה טיפה מוגזמת בשבילי, והבית הראשון כמעט גרם לי לוותר על קריאת כל השאר. אבל הבתים האחרים מצליחים לשמור על חינניות למרות העמדת הפנים של חוסר יכולת להתבטא כראוי, והסוף בעיני מרשים מאד.
כל הכבוד!!
(וואו, זה יצא ארוך. אבל השקעתי..)