[ליצירה]
יש משהו מוזר בקצב. לא ממש יודע להגדיר את זה. אולי.. ילדותיות כזאת. אותו קצב של כל הדקלומים מהגן.
הייתי מציע לפרק את השורות לשניים לפי החרוזים.
ועכשיו לחלק הארוך, של כל הדברים שאהבתי:
כתיבה מתוחכמת ושנונה, זורמת וכיפית.
" אין כאן שאלה מכאן שאין כאן גם תשובה" - וגם אין אפשרות להסביר כמה אהבתי את המשפט הזה.
הבית של שיחת החולין בשחור, והבית הירוק שאחריו.
וגם בכלל.
[ליצירה]
א. לא דיברנו על זה כבר? (ראה קישור)
ב. זה לא אמור להיות מגל ופטיש? למה את? העקרונות הקומוניסטים השתנו כשישנתי?
ג. אתה יכול להסביר לי אולי מה ההבדל בין השיר הזה לבין מאתיים השירים הקודמים בנושא? (אולי הבעיה אצלי, אף פעם לא הייתי טוב ב"מצא את ההבדלים", אבל כשאני רוצה להכנס לאיזשהו שיר שלך מהעבר, אני לא מצליח להבחין ביניהם)
[ליצירה]
תודה יוסי. אני אקבל את זה כמחמאה (עוד תוצאה של חוש ההומור השנוי במחלוקת שלי)
נביש - יש לצחוק עם, ויש לצחוק על. ההצדקה היחידה של הומור שחור (גם הומור שחור במשמעותו המקורית) היא כשצוחקים עם.
וחרדים הם לא גזענים. נכון שהם, ואני, ואני מנחש שגם אתה, אומרים כל יום "ובנו בחרת מכל עם ולשון" וכו',
אבל ההגדרה של גזענות היא לא "לחשוב שאתה הכי טוב" אלא "לחשוב שמכיון שאתה הכי טוב, לאחרים אין זכות קיום."
[ליצירה]
מקסים בעיני. אהבתי את הכותרת.
משהו מסורבל בסיום,(התחושה היא כאילו לא אמרת את מה שרצית) אבל חוץ מזה - מעולה.
בעז - אני חייב להודות שתגובתך הממה אותי.
כולנו, בין אם מאמינים בכך ובין אם לא, יונקים את חיותנו מהבורא. הגדרתך שהאתיאיסט "לא זקוק לפנות לגורם אחר" - היא טעות. הוא זקוק כמו כולנו, אבל הוא גאה מכדי לפנות לבקש.
בחוסר האמונה אין עוצמה, אלא כפיות טובה פשוטה.