[ליצירה]
136 - אולי, אי אפשר לדעת עם האישורים ..
בשל היות ה 150 כה רחוק
חשתי צורך את תגובתי לדחוק
כדי שיזכה מ. זר - פרחים
(אם המשורר הנכבד סוף סוף יסכים)
לתגובה מעוגלת מספר
כי יש צדק, בסופו של דבר.
(על החריזה הגרועה תאלצו לסלוח
כי באמת שאני מותש ואין לי כוח
לאמץ את מוחי היגע
בנסיונות למצוע חרוז לא-צולע)
וכאן מגיע סיפורי המרגש
(לא ממש, אבל זה מה יש)
ובו יסופר בקצרה
איך הכרתי את אתר צורה.
יום אחד, בשוטטי ברשת
צדה את עיני הודעה נרגשת:
"הכנסו חברים, וצחקו להנאתכם,
שרשור קרוע מזה לא ראיתם מימיכם"
התפתיתי ולחצתי על הקישור
ומצאתי את עצמי בזה השרשור
וכך, בזכותם של כמה מופרעי-חרוזים
הגעתי לזה האתר המקסים
וזה המקום שנראה לי מתאים
להודות בו לשני המשוררים הקרועים
אז מר עמירם, וכן מר פרחים
על זאת ממני תזכו לשבחים
ואין הרבה מילים שמתחרזות עם תודה,
אז זהו.
(אם תרצו.. אין זו אגדה...)
[ליצירה]
אני חייב להודות בכל הכנות, שאני חולק על דעתך ואולי לכן אני רואה חסרונות כה רבים בשיר. אבל אנסה להיות אוביקטיבי:
שתי שורות ברצף מסתיימות באותה המילה - זו לא בדיוק חריזה.
כמעט בכל הבתים יש בעיית משקל בולטת. (אני יודע שהיא בולטת כיון שאני הבחנתי בה, ואני ממש לא מהמבינים..)
הסיום מטופש, לא רלוונטי, ומשנה את כל משמעות השיר: משיר הלל לגיבורך - לשיר לעג לאדם שאפילו אינו ראוי לו, דבר שודאי לי שלא התכוונת אליו.
[ליצירה]
אני ממש לא מבין את הסתירות שבשירתך. מצד אחד אתה שואף לשלום, שקט, אחוה ורעות, ומן הצד השני אתה מטיף לאלימות פרולטריונית שהוכחה מזמן לא רק כבלתי מוסרית אלא גם ככישלון.
היה כבר פעם שלטון פועלים, בתקופת סטאלין, וכולם סבלו מזה, כולל מעמד הפועלים.
צר לי שמואל, המרקסיזם עבר מן העולם, וטוב שכך.