[ליצירה]
מה עוד אפשר להגיד על השיר הזה מלבד שהוא מקסים, ואמיתי, ובעיקר לא מתהדר ביומרות אופנתיות מפוצצות, שיר יפה כמו ששיר צריך להיות. לפרוט על הנימים שבתוך בתוך הלב. תני לנו עוד :)
[ליצירה]
אחד חלם שהוא מינוס אחד ונמצא מתחת לשורש ולא יכול לצאת.
מרוב יאוש הוא צעק: "איי" וראה זה פלא: הוא יצא.....
אחד סיפר לחבר שלו: "חלמתי עליך חלום זוועה, חלמתי שאני גוזר אותך.... ואחר-כך שוב גוזר אותך...." "אתה יכול להמשיך" ענה "אני אי בחזקת איקס".
מתמטיקאי-סוציולוג כתב ספר שפותח במילים:
"הבה נתאר עולם בעל N מינים, כך שהמין ה-L אוהב את המין ה- 1+L והמין ה-N אוהב את המין 1 ...." ואז הוא מתאר עולם מטורף של אהבות ובגידות וקנאה ויאוש ועוד ועוד. את הספר הוא מסיים במשפט: "מי שלא מאמין, שיציב 2=N "
ועכשיו עוד דברים שלא שייכים למתמטיקה:
בעברית - קוסמטיקאית זה: "על כל פנים"
ופדיקוריסטית: "לרגל שיפוצים"
[ליצירה]
תודה לכל המגיבים. הדיון סביב היציררה הזאת היה חשוב בעיניי, כי היו בה כמה רעיונות שניסיתי לשלב ביצירה אחת שהמוטיב שלה הוא: "חוסר האונים שלנו בהושטת עזרה" צודקים אלה שאומרים שמבינת יצירה היהי רצוי לחלק אותה לשתי יצירות. האחת "אנני דובר בשפתו". והשניה "כנף שבורה". תודה לאלה שהציעו כיצד לתקן כדי להשאיר את זה כיצירה שלמה. לבסוף החלטתי לקבל את הצעתו של שי, עם עוד תיקון קטן משלי.
[ליצירה]
דריה שלום,
הלכת לנו לאיבוד,
חודש ימים עבר
מאז שירך האחרון.
לא הגבנו,
נכון,
קבלנו ממך מנחה,
שבענו
ולא השבנו.
וכעת אנחנו פה
נענשים
אביונים
פושטי יד
ומקווים....
[ליצירה]
לאלמונית שלום,
השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם.
באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק".
פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים:
"האיש שהלך בשדות
אך מעולם הלך בתלם......."
בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב.
כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו.
קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף.
אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית.
ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה"
[ליצירה]
מעוז צור יקרה,
ראשית, נאלצתי לקרוא את השיר פעמיים, כי רק בסוף הנבתי ש-"מעו" הוא שם של אישה..
שנית מצא-חן בעיניי איך נראים חיבוטי תקשורת עם אהוב מנקודת ראות של אישה.
בהקשר לכך אני רוצה לצטט לך שיר שכבר פירסמתי כאן שמציג את היסוסים שלך מנקודת ראות של גבר:
בנק אוצר המילים
הַשְּׁתִיקָה שֶׁהֱעֶנְקְתְּ לִי
הִנָּה הַלְוָאָה לִזְמָן אָרוֹךְ
לְלֹא מוֹעֵד הֶחְזֶר
וְעִם עֹמֶס נֶשׁךְ כָּבֵד.
הַמִּלִים שֶׁמָּשַׁכְתְּ מִפִּי
מְהַוּוֹת מְשִיכַת-יֶתֶר.
כְּכָל שֶׁתַּמְשִיכִי לִשְׁתוֹק
אֶזְדָּקֵק לְיוֹתֵר מִלִּים.
לַמִּלִּים אֵין הַנָּחוֹת
לַשְּׁתִיקוֹת יֵשׁ מְחִיר.
בתקווה שגם את תראי כמוני איך הדברים קשורים.
על טוב יורם
[ליצירה]
[ליצירה]
רעות היקרה,
המקום הוא עין-כארם ליד ירושלים. יש שם כמה מאות שקדיות וכולן פורחות עכשיו. "משורש ועד צמרת" מכוסות בפרחים לבנים. בהחלט מומלץ. הקטע על הגזע עתיק היומין שמוציא ענפים ירוקים למעלה בצמרת גם הוא אמיתי. שוה לבקר בהקדם, לפני תום העונה (ואם לא, בשנה הבאה)
[ליצירה]
למעוז היקר,
תודה על השיר היפה שצרפת לתגובתך.
אני יודע שסביב אותו רעיון ניתן לפתח שירים רבים, ואעפ"י שהרעיון דומה יש לכל שיר "ניגון" משלו וכל שיר מיוחד למי שכותב אותו, ובשיר שכתבת הוכחת את כישרונך והצגת את יכולתך הפואטית. אז תמשיך כך.
אגב, מעניין לעשות פעם עבודה: לבחור שירים מתוך האתר בעלי אותו רעיון, אבל כל שיר הוא שיר כשלעצמו אעפ"י שאותו רעיון עובר כחוט השני ביניהם.
בהצלחה יורם
תגובות