מבטים
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יורם. כמה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחממממממממודדדדדדד ממש חמוד. שילוב נאה בעיני, הציור בתוספת המלל. הצלחת להחיות בחתול מבט תוהה. חביב ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמוד. הציור צריך עוד עבודה [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה גם הכתוב וגם התמונה היא נראית מאוד מופתעת כמו שתיארתה ואני מזדהה אם זה כאחת שגידלה חיות בבית [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הפורמט. רעיון חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה להפליא :) כן! השקט הוא הכלום שמכיל את הכל , ומה עוד נוכל לבקש. [ליצירה]
- [ליצירה] אבנר ידידי, אם תגובתך נועדה "להחזיר לי" אני מקבל את זה ברוח טובה, ובכל זאת מציע לך לחשוב על הצעתי, לכתוב על החיים. אם תגובתך רצינית אז אתר היצירה הוא לא המקום הנכון לטפל בבעיה. כדאי לחסוך זאת מהכותבים באתר, שרצונם ליצור ולא להרוס. זו לא התרסה, זו תגובה עניינית, ואם אתה רוצה לשוחח על כך - אתה ואני - כתובלי הודעה אישית. ברצון יורם [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוטו כמשמעו: קצר ולעניין (:-). אגב, יש מתכון לחוסר זמן: פשוט לאבד את השעון. פעם כתבתי על זה סיפור בחרוזים. כשאמצא אותו אשלח לך. [ליצירה]
- [ליצירה] "אין אהבות שמחות" כמו שאמר ג'ורג' בראסאנס. ( נדמה שלא טעיתי במשורר-זמר ובבטוי שמו). ואולי דווקא העצבות היא זו שהופכת את האהבה כל כך משמעותית לעיצוב אשיותנו? [ליצירה]
- [ליצירה] רומנטי מאוד. טוב שעצרת בזמן. באמת כל מילה נוספת מיותרת. כל השאר לקורא. [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי את השיר ואת התגובה של אביב וסתיו. לולא התגובה הזאת היה לי קצת קשה לעכל אותו. לאחריה ברור לי שבעצם יש כאן הרכב של שתי יצירות, לדעתי - נפרדות, והחיבור של שתיהן ליצירה אחת, מטלטל את הקורא. לדעתי היה כדאי להקצות לחומר הזה שתי יצירות: האחת, שיר על נפלאות, צפונות ונסתרות הבריאה (פיוטי), והשניה . מונלוג, (אפי) על העימות בין האדם לבין עצמו ובין האדם לבין הקרובים-רחוקים אליו. נדמה לי שאם לא היית כורך אותן ביחד היית כותב שתי יצירות טובות. כדאי לחשוב על זה, וגם לשמוע חוות דעת של אחרים בהצלחה יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יודע לאיזה "חטא" כיוונו דבריך בשיר כיוון שהסוגיה שהעלית יכולה להתיחס לכל חטא, החל מהחטא הקדמון וכלה בימינו אנו - קבלת דברים כהוויתם - במובן של "כזה ראה וקדש" בכל תחומי החיים. באשר לתגובה שלך, קרפה דיאם לא אהבתי את המילה "הוא". מי אמור לענות לך - קרפה - על השאלה ? אולי תפנה אותה אל שי - וכך תיצור איתו קשר שיעזור לך להבין? נראה כאילו אתה מזלזל בו עד כדי כך, שאפילו אינך מצפה ש-"הוא" זה שיענה לך. תחשוב על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] דנה, אני מקבל בהחלט את תובנה שלך ל-"שלמות ויציבות בחיים". הדברים שכתבתי אינם סותרים תובנה זאת, וגם לא התכוונתי דוקא לנדידה גיאוגרפית - הבאתי אותה כמשל. מה שרציתי להדגיש הוא שהחיפוש לשלמות ויציבות בהחלט לא מסתדרת לי עם הנדידה של קין, שנענש ולכן נע ונד. קין לא חיפש שלמות ויציבות, הוא שילם על מעשהו בנדידה ללא כיוון ומטרה, נדידה לשם נדידה. ולכן חיפוש עצמי איננו נדידה הדומה לנדידתו של קין. בכל מקרה, אני מזדהה עם הנאמר בשיר אם נסיר ממנו את "אות קין". אני מקוה שעכשיו כוונתי מובהרת יותר. בא בימים [ליצירה]
- [ליצירה] לכבוד הוא לי שהשיר הזה צובר תאוצה. כנראה שיש משהו ממנו הנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. [ליצירה]
תגובות