מבטים
יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יורם. כמה טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] חחחחחממממממממודדדדדדד ממש חמוד. שילוב נאה בעיני, הציור בתוספת המלל. הצלחת להחיות בחתול מבט תוהה. חביב ביותר. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חמוד. הציור צריך עוד עבודה [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה גם הכתוב וגם התמונה היא נראית מאוד מופתעת כמו שתיארתה ואני מזדהה אם זה כאחת שגידלה חיות בבית [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הפורמט. רעיון חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] אל יאוש היי נשמה שלי (נשמת כל חי), סבלנות - זה שם המשחק. לפעמים, תקומה ליצירה באה דוקא ממקום בלתי צפוי. דוקא יצירה שפחות נחשת בעינייך, היא זו שמציתה את דמיונם של אנשים אחרים (הנה -דוגמה....). לכן לא צריך להרים ידיים. עצם ההוצאה של יצירה לאור היא החשובה והמעודדת, ולאו דוקא תגובות של אחרים. בפעם הבאה אשתדל לקרוא, ואינני מבטיח להגיב. "חזק ואמץ ואל תערוץ ואל תיחת" יורם [ליצירה]
- [ליצירה] לאלמונית שלום, השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם. באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק". פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים: "האיש שהלך בשדות אך מעולם הלך בתלם......." בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב. כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו. קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף. אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית. ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה" [ליצירה]
- [ליצירה] רעות היקרה, המקום הוא עין-כארם ליד ירושלים. יש שם כמה מאות שקדיות וכולן פורחות עכשיו. "משורש ועד צמרת" מכוסות בפרחים לבנים. בהחלט מומלץ. הקטע על הגזע עתיק היומין שמוציא ענפים ירוקים למעלה בצמרת גם הוא אמיתי. שוה לבקר בהקדם, לפני תום העונה (ואם לא, בשנה הבאה) [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה הוא הוכחה חותכת, ש-"מחברת השירים שלך איננה צחיחה". יש בו תבונה רבה, מהולה ברגישות. יש אנשים שפויים בהחלט, שמרשים לעצמם הרף-עין של חוסר שפיות לכתיבת שיר. שווה לנסות. בכל אופן השיר מוצא -כן בעיניי ואקרא עוד מפרי עטך . בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] אשרי הנערה שכתבת לה את השיר הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] בת קול יקרה, אחד הדברים היפים בשירה הוא: שהיוצר כותב את הדברים מתוך הדימויים שלו, והקוראים יכולים להתבונן על היצירה, כל אחד לפי מגוון האסוציאציות שלו, ולראות ביצירה דברים שהיוצר עצמו לא התכוון אליהם ולא חשב עליהם. התגובה שלי, הגם שהיא נשמעת כביקורת, איננה ביקורת על עצם היצירה. את כתבת מה שאת מרגישה. אני הצגתי זווית ראיה שונה על הנושא הזה, ועצם העובדה שהשיר הזה הביא אותי להתבונן על הדברים, בדרכי שלי נובע מהשראתך, ובכך היצירה השיגה את שלה, ועל כך תבורכי. סגנון הכתיבה שלך הוא זורם ורהוט ומאד מוצא חן בעיניי. על שירך *** אגיב בהמשך. [ליצירה]
- [ליצירה] לכל נמגיבים לשיר "זה כל מה שנחוץ" תודה. שירים לא צריך להסביר. אבל מה שעלה בראשי כשכתבתי אותו, הוא: שכאשר ישנה אהבה, אז לא צריך הרבה בשביל לכתוב עליה. מספיק: "דמעה על הלחי (כדיו) נוצה אחת (כעט) ועלה שלכת (כנייר) בשביל לכתוב אותה כשיר. (אגב: את כל השיר הזה ניתן לכתוב באמצעים הצנועים שציינתי). תודה לכולם, ומעודד אותי לקבל תגובה על שיר שכתבתי מזמן. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] היי חתלתול חמוד, קטונטי מלהין את הקישור. אשמח אם ממך יבוא עזרי. (אפשר שעור פרטי בהודעות אישיות ?) יורם [ליצירה]
- [ליצירה] תשובה לשי, תלוי איך אתה מסתכל על זה. אם אכן זה ילד, אז סער הוא החבר של גל שמבין הכל וגם לפעמים מסית, אם זו מטאפורה אז רק סער יודע כי הוא זה שגורם לגלים. כדי להשאיר את זה לטעמו של הקורא, לא השתמשתי בבטוי כמו: "רק לסער גליתי" או "אני גל שסער מעורר אותי". מה דעתך יורם [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על האופן הקולע שבטאת את תחושת הניכור. כולנו מרגישים לפעמים דאגת יתר במקום מעט חום. [ליצירה]
תגובות