[ליצירה]
את ההוסיט ניסיתי לקרוא בכיתה ד' אבל השתעממתי נורא.. אומרים ששר הטבעות הרבה יותר טוב (וגם בטח הייתי קטנה מדי בשביל הכבדות של ההוביט), אבל עוד לא יצא לי לקרוא.
ואגב, את הארי פוטר קראתי גם לפני שהוא התפרסם בארץ, במקרה מצאתי אותו בספריה ונזכרתי ששמעתי המלצה עליו, אז לקחתי.. לפי הרישום שבצד - הייתי השלישית לקחת אותו מהספריה שלנו.
[ליצירה]
יפיפה! מהמם אפילו.
(בהתחלה קצת הפריעה לי השורה- "בין לבן לצבעוני", כי לבן הוא אחרי הכל, צבעוני [כל הצבעים ביחד הם לבן]. בסוף הבנתי את השורה הזו אחרת, אז היא בסדר...)
:) שחף.
[ליצירה]
בתגובה לשירך:
ירושלים של ברזל (במנגינת ירושלים של זהב)
במחשכיך ירושלים מצאנו לב אוהב
עת באנו להרחיב גבוליך ולמגר אויב
מקול מרגמותיו רוינו ושחר קם פתאום -
ורק עלה, עוד לא הלבין הוא וכבר היה אדום
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
הגדוד, רגום, פרץ קדימה, דם ועשן כולו
ובאו אמא אחר אמא בקהל השכולות
נושך שפתיו ולא בלי יגע, הוסיף הגדוד ללחום
עד שסוף סוף הוחלף הדגל מעל בית הנכאת
ירושלים של ברזל ושל עופרת ושל שכול
הלא לחומותייך קראנו דרור
נפוצו כל גדודי המלך, צלף - נדם צריחו
עכשיו אפשר אל ים המלח בדרך יריחו
עכשיו אפשר אל הר הבית וכותל מערב
הנה הנך באור ערביים, כמעט כולך זהב
ירושלים של זהב ושל עופרת וחלום -
לעד בין חומותיך ישכון שלום
[ליצירה]
התמונה המקסימה הזו מזכירה לי שיר שמזכיר לי צליל שמזכיר לי ריח שמזכיר לי.......כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות.
כל זכרונות ימים ימימה
החלומות הראשונים
וכל מילה של אבא אמא
שנאמרה לפני שנים.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
עולם מופלא של ילדותנו
רדום בפנים בצל צלילים
איתנו הוא עד יום מותנו
חבוי בתוך תילי מילים.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נמצא בתוך התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שחכנו
ספרי פלאים ומנגינות.
[ליצירה]
כואב כואב כואב...
לנשמת כל חי: לשאלתך מדוע השירים בצורה כל כך עצובים..
הכותבים ב'צורה' נוגעים באמת של החיים..
והאמת של החיים כואבת.
גם שלמה בקוהלת מגיע למסקנה מפוכחת שהחיים הם די כואבים..
כפי שנאמר: "יוסף דעת יוסף מכאוב"
חוץ מזה יצירה נכתבת בדר"כ מתוך תחושת חסר וצער שהרי לכן 'אין שלם מלב שבור'.
בלי הצער שעבר על ביאליק הוא לא היה כותב את 'ותחת פטיש צרותי הגדולות'.
אם תבדקי אני בטוח שלמעלה מתשעים אחוזים מהיוצרים והמשוררים בעולם כותבים מתוך צער או תחושת געגוע למה שאינו כאן כי הנשמה מצטערת כאן היא רוצה לחזור למה שאינו כאן, למקורה, כמו הגלים לגעת בשמים...
וזה כואב..
האושר בא בזעם כדברי הר"ש ארצי שליט"א
[ליצירה]
קודם כל ממש יפה..אבל ממש..
רציתי להפנות אותך לספר של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות" שם הוא מדבר (די בסוף) על פשר האהבה..
כדאי מאוד לקרוא..
למרות שאת חווית האהבה אי אפשר לעלות במילים...
לצערי אני יכול לומר זאת...
ועכשיו אגש לבכות לי בפינה...