א. הרעיון מעולה.
ב. אני, אישית, נזקקתי לתגובות בשביל להבין מה.
ג. זה רעיון מעולה לפרויקט: כל אחת תצלם את בית הכנסת שלה מ'הצד השני'. זה יכול לצאת ממש מעולה.
ערוגה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש בתמונה הזו אמירה, ולכן פרסמתי אותה. זו הסיבה שקראתי לה בית כנסת ולא שוק או סלון, כי בתור שוק או סלון באמת אין בה משמעות.
ולא הבנתי מה אמרת בקשר לפוקוס - אם היה פוקוס היא לא היתה טובה, ובלי פוקוס היא לא מצדיקה את עצמה. מה יותר גרוע?
ערוגה- חלק בלתי נפרד מהתמונה זה השם שלה.
כל הרעיון זה שאם היא היתה קוראת לזה סלון זה היה סלון. אבל היא החליטה לקרוא לזה 'בית כנסת' וזה חלק מהייחוד של היצירה. זה מוסיף לה משהו.
קחי לדוגמא את הסידרה של סתיו- היא יכלה לקרוא לה 'משפך', 'ברז של אמבטיה', וכל שאר הדברים שמצולמים, אבל בשם שהיא נתנה לזה היא בעצם הכפילה את הערך של היצירה.
אותו דבר כאן.
אני לא סובלת וילונות תחרה.
התמונה הזו מעולה, לדעתי. רק חבל שאין מספיק מיקוד בוילון. זה דווקא יפה שהשאר מטושטש, גם האור על רהיטי העץ טוב בעיני. חסר פה מיקוד, חסרה פה בהירות לגבי הוילון הזה.
בניגוד לקודמי, אני לא חושבת שאם היה פוקוס התמונה הייתה יותר טובה, אני חושבת שבלי פוקוס התמונה לא ברורה מספיק ולא מצדיקה את עצמה. באותה מידה יכולת לקרוא לזה "סלון" "בית חולים" או "שוק". וחבל.
[ליצירה]
אה,
א. הרעיון מעולה.
ב. אני, אישית, נזקקתי לתגובות בשביל להבין מה.
ג. זה רעיון מעולה לפרויקט: כל אחת תצלם את בית הכנסת שלה מ'הצד השני'. זה יכול לצאת ממש מעולה.
[ליצירה]
ערוגה, אני לא מסכימה איתך. אני חושבת שיש בתמונה הזו אמירה, ולכן פרסמתי אותה. זו הסיבה שקראתי לה בית כנסת ולא שוק או סלון, כי בתור שוק או סלון באמת אין בה משמעות.
ולא הבנתי מה אמרת בקשר לפוקוס - אם היה פוקוס היא לא היתה טובה, ובלי פוקוס היא לא מצדיקה את עצמה. מה יותר גרוע?
[ליצירה]
ערוגה- חלק בלתי נפרד מהתמונה זה השם שלה.
כל הרעיון זה שאם היא היתה קוראת לזה סלון זה היה סלון. אבל היא החליטה לקרוא לזה 'בית כנסת' וזה חלק מהייחוד של היצירה. זה מוסיף לה משהו.
קחי לדוגמא את הסידרה של סתיו- היא יכלה לקרוא לה 'משפך', 'ברז של אמבטיה', וכל שאר הדברים שמצולמים, אבל בשם שהיא נתנה לזה היא בעצם הכפילה את הערך של היצירה.
אותו דבר כאן.
[ליצירה]
אני לא סובלת וילונות תחרה.
התמונה הזו מעולה, לדעתי. רק חבל שאין מספיק מיקוד בוילון. זה דווקא יפה שהשאר מטושטש, גם האור על רהיטי העץ טוב בעיני. חסר פה מיקוד, חסרה פה בהירות לגבי הוילון הזה.
[ליצירה]
בניגוד לקודמי, אני לא חושבת שאם היה פוקוס התמונה הייתה יותר טובה, אני חושבת שבלי פוקוס התמונה לא ברורה מספיק ולא מצדיקה את עצמה. באותה מידה יכולת לקרוא לזה "סלון" "בית חולים" או "שוק". וחבל.
[ליצירה]
החריזה לא מושלמת, אבל זה נסלח, בהתחשב בעובדה שהקפדת על בתים שלמים עם אותו חרוז - מרשים מאד.
נהניתי מהתיאור הציורי בבית הראשון, בהמשך נדמה לי שהפזמון נחלש, גם ברמת ההקפדה, גם ברמת הדימויים שנעשו פחות עשירים ויותר בנאליים.
באופן כללי נדמה לי שעדיף להיצמד לתיאור של הארץ ולא להיגרר לתיאור של יושביה. (כלומר להמשיך עם "זוהי הארץ" ולוותר על "כאלה אנחנו")
בהצלחה!
[ליצירה]
אין כמו לכתוב על חסימת כתיבה כדי לפרוץ את המחסום :-)
נדמה שאת מדברת לא רק על חסימת כתיבה, אלא גם על איזו חסימה רגשית. וקצת מוזר לי הערבוב ביניהן.
(לדוגמא: "מעייני יבש" - הוא ביטוי שמדבר בבירור על מחסום ביצירה, ולעומת זאת את השורה שאחריו "עלי קמלו" קשה קצת להבין בדרך זו. ואם התכוונת להמשיך את המטאפורה, אז דומתני שהדימוי איבד מדיוקו.)
הבית האחרון יפה ומקורי -אהבתי את ההסתכלות על יצירות העבר כ"שלדים בארון".
אולם, חבל לי שהחריזה חלקית.
[ליצירה]
הבנתי. אתה צודק שזה קטע מקסים, ויש בו כל מה שצריך להיות בקטע טוב, רגישות, רגשות, ופאנצ' ליין. אבל אני מאמינה שהוא יכול להיות אפילו חזק יותר אם הוא לא ינסה לעמוד לבד, אלא יהיה חלק ממשהו גדול יותר. אשמח מאד לקרוא את הגרסא המורחבת.
[ליצירה]
[ליצירה]
מעניין.
אני נוטה לחשוב שכשאתה פצצת מימן באופן טבעי, אז אתה לא צריך להשתולל ולסעור.
השמש לא צריכה להראות לעולם שהיא שמש, היא פשוט מה שהיא, ואין חשש שמישהו יפספס אותה.
הירח, לעומת זאת, בגלל שהוא רק חיקוי חיוור, צריך לעשות דאווינים.
*הערה קטנונית: צ"ל "תעז" ולא "תעיז"
כתיבה טובה. אני מתלבטת אם המבנה מוסיף לשיר, או שהוא סתם גימיק - מציעה לך לחשוב על זה.
[ליצירה]
בקרוב עולה קישור בפורום, אני מניחה.
ותיקון קטן - דוקא בעידן הפוסט מודרני מתחיל עכשיו נסיון של האמנים להחזיר את האמנות אל הקהל. האמנות המודרנית הא הבעיה.
ודווקא יש המון יצירות מודרניות שמסתכלים עליהם ואומרים: בוא נסתכל בשם ואז נראה מה האמן המסכן רצה מחיינו, ואז כתוב, במקרה הטוב, "בית לחם" (מטר וחצי על שני מטר של בד עם כמה קשקושים בשחור), במקרה הרע, "קומפוזיציה אופקית" (קשקושים צבעוניים באורך של 3 מ' על 10 ס"מ) ובמקרה הגרוע והנפוץ ביותר, "ללא כותרת". (כל מיני דברים שלאמן לא התחשק לכנות אותם בשמם: קשקושים)
תגובות