זו כתיבה מתוך שכרות
ולא שהיין מדבר בשפתו
בלופ בלופ
אלא כפות ידיי הרועדות
שפתיי הנלעסות
בטרם ארצה לומר אני את דברי.
בשעה קשה זו
אני רוצה להודות למלווי, שהביאוני
עד הלום
הרי בלשים את כף רגלי על המדרגה נכשלתי.
הנה, מלווי מניחימי על המיטה
כסוני בכר, כי קצת קר
את, כן את, הניחי ראשך גם כן
לא. לא עד כדי כך
בכל זאת, לא לבד אנחנו.
כתבי זאת בשבילי:
ב00 פגשתיך, יפתי,
ב25% קניתיך
ומחר ב9 כבר לא אזכרך.
רק את המשקוף ההוא ביציאה אזכור
זה שהשאיר את הסימן האדום על מצחי.
תגובות