"כל מי שאין לו אישה נפנה לשם" (תענית לא ע"א) כמו בובת חרסינה ממורקת בחלון ראווה, נתונה לחסדיהם של אנשי הרחוב את מבטלת עצמך, חולה, רוקדת, בבגדי לבן שאולי יגרמו לאיזה גבר לרצות בך. לעולם לא תדעי אם הוא אהב אותך או את הריקוד. את, נטולת בחירה, והוא? הוא סתם אחד שלא הולך לו, למה לדעתך אין לו אישה?