דמומה, עצורת נשימה, עצומת עיניים. מן פליאה שכזו לנוכח עצמת ההסתגלות, זו שלרגע בודד הופכת את שאון המים השוטפים לשקט עצור כמו רִיק גדול שכל צליל נבלע בו. תנודה של ראש, והלחש הקבוע של המים הנופלים מופר. גלי הקול נושאים עימם את צליל הנפילה מגיעים עדי, פוגעים באוזנַי בזוית משתנה מִנעד הצלילים שנוצר בורא לי מנגינה ערֵבה, מתוקה מתמשכת ממכרת מגעת עוטפת.