[ליצירה]
היתה כאן השוואה אחת שלא אהבתי, אבל אני מניחה שהיא באה לתאר הלך רוח אז אבליג.
לקטע עצמו-
כתוב טוב, אבל נראה לי שממש לקראת הסוף- במשפט המוחץ- משהו התפספס. כאילו עוד שניה ו- -
כלום.
אמיתי, אמין, נקודת המבט טובה- זווית קצת שונה, וכואב.
שנזכה לשמוע רק בשורות טובות.
(וקצת טכני- נראה לי שעדיף לכתוב בלי ר"ת, ומספרים-לכתוב במילים).
[ליצירה]
גם אני שואלת אותך- למה?
אם יהודי שגירש את אחיו מביתם שבנו במו ידיהם, ביתם שגדלו בו כל חייהם,
נטש אדמת קודש לידי זרים טמאים,
תקוע רק בשאלת ה"למה?" , אני בדחיפות אתפלל לרפואתו.
הרגשתי אדישות בקטע,ישנוניות.. הבכי לא עוזר אם הוא לא דוחף לפעולה.
קשה לי עם הקטע שכתבת.
ורד.
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
שלום
הקטע חביב ורואים שהוא רוצה להגיד דברים יותר חשובים מבטיחות בדרכים, רק שלא קלטתי מה.
הפריע לי שהמחשבות הן של ילד, או של מפגר- שקולט את העולם בצורה כל כך ראשונית, ובכ"ז המחשבות כתובות בצורה מובנית והגיונית, מסודרת, ואפילו די מגמתית. איפה שמחת חיים, רגשות, ושאר נסיונות באמת להתחבר לנקודת המבט של הילד? (קוראים לזה הזרה- הסתכלות על העולם בדרך חדשה, מנק' מבט חדשות) סליחה על הכבדות,
וחג שמיח באמת!
[ליצירה]
חיפשתי חומר על שבת, ובמקרה ניתקלתי בשיר הזה. הדפסתי ואחרי כמה ימים אמרתי לעצמי: לא, אני לא יכולה להשאיר את זה ככה, אני חייבת להעלות את זה לתגובות... סלח לי עופ...
[ליצירה]
מצד אחד... ומצד שני...
מצד אחד מה שאמרו פה די נכון...
אבל מצד שני, גם מה שהאחרים אמרו הוא די נחון...
המתמטיקה שנלמדת ומצטיירת בשיעורים, ב"חומר" לבגרות, היא באמת כבולה לנוסחאות, לכללים נוקשים של הוכחות, ולא נותנת יותר מדי מרחב.
אבל לדעתי אם מסתכלים על המתמטיקה בצורה רחבה, מרחוק, אפשר לראות דברים נפלאים ממש. ואני לא מדבר על איזה הוכחה שהכל מתשלב בסוף. זה יותר מזה, יש המון מרחב, המון צורך בדמיון, יצירתיות, וזה יכול בקלות להפוך למקצוע הומני ברמות האלה...
הבעיה היא שאת זה לא מלמדים. זה מין חוש כזה, זה אינטואיציה- כמעט כל המתמטיקאים עבדו בצורה ראשונית על אינטואיציה, וככה נוצרו הפריצות הגדולות. זה דרך חשיבה שחייבת לחרוג מהמסגרת שמוצגת בשיעורים.
אולי בגלל זה השיעורים שנואים, למרות שלפעמים המתמטיקה אהובה...
והיצירה עצמה נחמדה מאוד :-) במחברות שלי הציורים (או בד"כ הקישקושים) השתדלו למלא כל פינה פנויה, ככה שהם הקיפו את הכתוב מסביב, ואז באמת נהיה לא נעים לקרוא את הביפנוכו, כי הכל סגור כזה, וחשוך...
אבל במילא אפ'חד לא קרא את זה אח"כ, זה רק הלך לפח, אז לא משנה...
יוווווווו, מחברות.... נוסטלגיה.... :-)
[ליצירה]
יפה :-)
השפה מיוחדת- שילוב של עגנון (יותר בסגנון הדיבור, לא בשפה, אם אתה מבין...), אבל נוטה יותר לשפה מקראית מבחינת השפה עצמה (עגנון לא יכתוב למשל "וישמע ארהל'ה...", אולי זה משהו בין עגנון לשלום עליכם..), ומעורבב גם עם סטיות דקות מאוד לכיוון ימינו, מה שלא נראה לי שאפשר להוציא לגמרי- אבל עשית את זה מצויין.
והתוכן חביב ביותר- אהבתי את הסוף :-)
[ליצירה]
יפה!!
אני מתחיל לאהוב יותר ויותר את סיפורי האוטובוסים האלה...
סו, את מדביקה אותי!!
ממש יפה, התיאור זורם כמו שצריך במקומות הנכונים, עולה ויורד מתי שצריך...
בקיצור, סיפור של סוערה, מה עוד?
[ליצירה]
טוב, זה גם לא אני
גם כי אני לא מבין מה הקשר אלי (חוץ מהזדהות מוחלטת עם הנאמר, אבל לא משהו ספציפי לגבַי), וגם כי אני לא מכיר ממש (קריאת כמה יצירות ואולי תגובה פה ושם) את אדון פלסטיק...
נראה לי שלא נשארו עוד הרבה עופות בצורה, אז אם זה בכ"ז אני- תודה רבה :-)
ואכן יצירה נחמדה, מזדהה בכל לב :-)
[ליצירה]
ענק, אחי!
וואלה, שיחקת אותה!!
ממש קרעת אותי עם היציאות האלה :-)
גם הסגנון, גם הבדיחות בין לבין, כל הפרטים הקטנים שעושים את זה, ויחד עם הכל- הביקורת החדה הזאת, על הביינישים...
פשוט עשית את זה מצויין!