אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
==>
אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
הממממ.
לא זה ולא זה.
מוות על קידוש השם? זה דבר שכולנו מייחלים לו, לא? שאם כבר, אז למות על קידוש השם. זה דבר גדול. [כמובן שגם לחיות על קידוש השם. אבל... סיום יפה.]
[ליצירה]
יגד, קר
מנסיון,
כן, זה שיר אופטימי וכיפי. היו קטעים שפתאום היה דרוש ניקוד, "חיים שבו לך-הוא".
וואטאבר.
איך אומרים בבמה, 4.5.
וכמובן, כדאי להשקיע יותר מבחינה חיצונית, סוגריים במקום הנכון, רווח אחרי פסיקים, וכו'. זה מוזיל את הקריאה, ולכן גם את הכתוב.
[ליצירה]
הממממ....
לא יודעת עד כמה זה רסיסים שהם דווקא של *עצמך*. כאילו, הם רסיסים אנושיים, שנמצאים אולי גם בך, וגם באחר.
אולי- למצוא רסיסים שמזכירים לך את הרסיסים שלך. ואז זה הופך את זה ליותר אישי, וזאת ההזדהות.
ואולי זה סתם פורט על כמה מיתרים בלב.
תגובות