אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
==>
אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
אויש! זה איום ונורא! בהתחלה זה ריגש, היה עצוב, אבל הסיום פשוט דפוק למצב אומלל. אם היו עושים לי את זה, הייתי עוזבת מייד. זה נושא רגיש,ז ולא אומרים דברים כאלה, אפילו בצחוק.
[ליצירה]
הוי, שתהיה לי בריא,
נו, תעשה טובה, אז עכשיו אתה לא הולך למדורות ולא מתכופף לחפש סוכריות? אהבה, מה משנה האהבה אם אתה
חייב לזכור מאין באת, ולא רק זה- להיות מסוגל לחזור לשם (ככה נראה לי).
ואולי קצת קשה
לראות את האור המנצנץ
כחול, אדום, צהוב, ירוק,
כשהוא רחוק כל כך.
והגב כואב, ואתה רק הולך אל
ילדים קטנים שפעם היו
אתה.
מעניק להם קצת ממך,
ירוק, צהוב, כחול, אדום,
איך לא שמתי לב וכבר שכחתי...?
[ליצירה]
..
כן, בתקווה שמישהו יראה בזה ביקורת בונה, ולא סתם יגחך בקול, או לחילופין, יצעק "שמאלנית" או משהו כזה.
[ליצירה]
[ליצירה]
הממממ.
לא זה ולא זה.
מוות על קידוש השם? זה דבר שכולנו מייחלים לו, לא? שאם כבר, אז למות על קידוש השם. זה דבר גדול. [כמובן שגם לחיות על קידוש השם. אבל... סיום יפה.]
[ליצירה]
רן,
יש שיר של דנה ברגר, שהשם שלו זה 'נכנעת' בהווה.
"..כל יום אני מתפרקת
כל יום אני מתאחה
כל יום אני מתרסקת
כל יום אני שלמה
...
הפרח נובל
הקרח נמס
אני נכנעת..."
בקיצור, היא מתארת מצב יומיומי.
מה גרוע יותר?
[ליצירה]
היי,
זה לא מתאים. המטריפים לא שייך. ולתאר שקיעה כתפוז, לא הכי רומנטי בעולם. רבדים של צבעים? למה לא גוונים, הדבר המקובל?
יש כאן יציאה אל מול המוסכמות. לא עיניים; שפתיים. וזה עוד מילא. השקיעה מלאת רבדים, כמו ציור של אקריליק. מורכבות. לא מחמאה, עובדה. תפוז. שפתיים. לא מקובל.
חביב, השיר.
שבוע טוב.
תגובות