אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
==>
אם לא היה חושך- לא היה אור, כי לא היה מה להאיר.
ואם תדליקי פנס באמצע היום, זה לא יוסיף שומדבר.
רק כשיש חושך, אנחנו מבינים כמה אור יש, בעצם.
נפקא מינה- בשעותינו הקשות, כל הטוב מתגלה. ורק להסתכל מסביב- ורואים כמה שזה נכון.
בקיצור--
אופטימיזם.
[ליצירה]
אה, אורי,
משום מה כשאני נכנסתי, השורות היו באנטרים אקראיים ולא מובנים. התפלאתי, אורי עובר לשירה פוסט-מודרניסטית?! איפה מבנה הבתים המוכר, הישן והטוב?
אבל בסדר, זה תוקן, והכל יופי טופי אחלה בחלה.
שיר עצוב.
[ליצירה]
הוי, כמה שזה מוכר...
כאילו - סבא שלי, שיבדל לחיים ארוכים, גם די חולה. עכשיו הוא בבי"ח, ואנחנו נאלצים שוב לעשות את ליל הסדר בבית. עצוב לי שבן-אדם שהיה כל כך גדול נגמר לאט-לאט... וכל הדיבורים של ה"איזה סידור נמצא לו" גם די מציקים. ההתייחסות הזאת... כי למרות הכל, כל השכל הענקי שיש לו, כל המידע, עדיין נשאר, למרות שהוא לא רואה ובקושי שומע. הוא מבין מה שקורה, וזה כל כך לא נעים... אני לא מבינה מה מחזיק אותו כאן. לא הייתי רוצה להיגמר ככה.
[ליצירה]
.
ה"כש" קשה לי. ידיעה מראש שזה מה שיהיה? ובכל זאת, ידיעה - לא להרפות.
"אבקר", נשמע - לא שהות רבה, כן עזיבה, אם כך.
נו, מצב מסובך.
(בית שני, שורה שלישית, לא צריך להיות "בן"?)
[ליצירה]
הכוס הזאת,
היא חייבת להיות כוס של יין. נכון?
והצחוק, עד כמה הוא אמיתי?
הכוס לא יכולה להיות כוס חד פעמית, אומנם,
אבל היא שבירה.
אוי.
(שלוש וחצי לפנות בוקר.
מה אני עושה כאן ערה.
לילה טוב.)
תגובות