ראיתי אתמול בעלים בלי כלב שנדרס בכביש הציפיות, ועלה לעולם האמת.
עוף מוזר
-
תרנגול רגיל לחלוטין. (חוץ מזה שקשה לו לקום בבוקר, ובד"כ מאחר בקרקורים...).
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מי? מי נדרס? ולמה???????.. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! באננה אתה חזק ויש לך אמירות על החיים! [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי, לפחות בדרכי שלי, ואהבתי, מן הסתם גם בדרך הזו... [ליצירה]
- [ליצירה] מה אתם רוצים, כתוב "ללא נושא". [ליצירה]
- [ליצירה] --- אכן ללא נושא, מה שמזכיר לי שאתמול גם ראיתי נושא ללא מכתבים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא הבנתי. אבל אני לעומת זאת ראיתי אתמול מגדת בלי עתידות שקנתה בזוקה שעשתה כמה שריטות בבטון. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] מצד אחד... ומצד שני... מצד אחד מה שאמרו פה די נכון... אבל מצד שני, גם מה שהאחרים אמרו הוא די נחון... המתמטיקה שנלמדת ומצטיירת בשיעורים, ב"חומר" לבגרות, היא באמת כבולה לנוסחאות, לכללים נוקשים של הוכחות, ולא נותנת יותר מדי מרחב. אבל לדעתי אם מסתכלים על המתמטיקה בצורה רחבה, מרחוק, אפשר לראות דברים נפלאים ממש. ואני לא מדבר על איזה הוכחה שהכל מתשלב בסוף. זה יותר מזה, יש המון מרחב, המון צורך בדמיון, יצירתיות, וזה יכול בקלות להפוך למקצוע הומני ברמות האלה... הבעיה היא שאת זה לא מלמדים. זה מין חוש כזה, זה אינטואיציה- כמעט כל המתמטיקאים עבדו בצורה ראשונית על אינטואיציה, וככה נוצרו הפריצות הגדולות. זה דרך חשיבה שחייבת לחרוג מהמסגרת שמוצגת בשיעורים. אולי בגלל זה השיעורים שנואים, למרות שלפעמים המתמטיקה אהובה... והיצירה עצמה נחמדה מאוד :-) במחברות שלי הציורים (או בד"כ הקישקושים) השתדלו למלא כל פינה פנויה, ככה שהם הקיפו את הכתוב מסביב, ואז באמת נהיה לא נעים לקרוא את הביפנוכו, כי הכל סגור כזה, וחשוך... אבל במילא אפ'חד לא קרא את זה אח"כ, זה רק הלך לפח, אז לא משנה... יוווווווו, מחברות.... נוסטלגיה.... :-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! והכותרת שלך, "כי סערת עלי", הכניסה לי משמעות אחרת לשיר, כי אני תמיד דמיינתי את ה"סערת עלי" הזה דווקא באיזה שדה פתוח, או משהו כזה, מין סערה פנימית, אל תוך האדם, ואצלך זה הרבה יותר "סערתי"... אולי באמת ננסה לחשוב על השיר בכיוון הזה... [ליצירה]
- [ליצירה] - תודה על התגובות. ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת. אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...) לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם. - מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני. - לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה. - ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה! העברה יפה ומוחשית של הרעיון, אהבתי! אני ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד!! ההרגשה הכ"כ מוכרת הזאת, שחוזרת שוב ושוב, ונותנת לנו להרגיש חסרי אונים מול היאוש שכובש... מצויין!! [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה! עם סוף רגיש ונוגע... הצלחת לצייר יפה מאוד את היחסים בינך לבין הילדה, המתח ביניכם, והמבטים והשתיקות, שאומרות יותר מהמילים עצמם... ממש נכנסתי לאווירה! מוצלח מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] ** יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד-חמוד :-) מת על הסגנון הזה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] כל הכבוד! ויפה, נטע, שקישרת ל"כמו נטע זר", לי זה דווקא לא קפץ לראש, אבל אחרי שאמרת... ולטל- אכן, כישרון! טוב לראות יצירות שלך :-) [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו!! שיר קסום, מופלא שכזה... איך אפשר בכמה מילים להמחיש משהו בצורה כ"כ חזקה! [ליצירה]
תגובות