ראיתי אתמול בעלים בלי כלב שנדרס בכביש הציפיות, ועלה לעולם האמת.
עוף מוזר
-
תרנגול רגיל לחלוטין. (חוץ מזה שקשה לו לקום בבוקר, ובד"כ מאחר בקרקורים...).
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מי? מי נדרס? ולמה???????.. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! באננה אתה חזק ויש לך אמירות על החיים! [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי, לפחות בדרכי שלי, ואהבתי, מן הסתם גם בדרך הזו... [ליצירה]
- [ליצירה] מה אתם רוצים, כתוב "ללא נושא". [ליצירה]
- [ליצירה] --- אכן ללא נושא, מה שמזכיר לי שאתמול גם ראיתי נושא ללא מכתבים. [ליצירה]
- [ליצירה] --- לא הבנתי. אבל אני לעומת זאת ראיתי אתמול מגדת בלי עתידות שקנתה בזוקה שעשתה כמה שריטות בבטון. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] * יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד :-) וגם הכתיבה יפה :-) אני רק הייתי מוותר על הסוגריימים ועל משפטי ה"אגב, זאת הסיבה ש...", אבל על טעם וריח אין להתווכח :-) [ליצירה]
- [ליצירה] למיכל המשפט המקורי הוא "אבנים- שחקו המים", בדיוק אותה המשמעות של מים שחקו אבנים. [ליצירה]
- [ליצירה] חחח... ענק! והזוי לחלוטין :-) אהבתי וצחקתי :-) אגב, אולי ערוגה וחתלתול התכוונו לטרחנות מסביב לתיאטרליות של האמא והכסא, או לחלקי המחשב הנישא, או אולי לבדיחה עם החרדל משומה. בכולופן, זה מה שצרם לי, אבל בהחלט הרוב פה ענק לגמרי! [ליצירה]
- [ליצירה] אי! כאב לי... [ליצירה]
- [ליצירה] דנדוש ויהודית!! קודם כל לשתיכם (שתיכן? אוי, נשמע כמו מורה ללשון... תסדרו עם זה כמו שזה, נחון?)- מה שכתבתי על היחס בין האדם למציאות, התכוונתי רק מבחינה רוחנית (כמובן שמבחינה גשמית זה פי אלף בערך, אבל זה בכלל לא היה הנושא...). הרוח של האדם היא ענקית, יכולה להמריא, לרדת, להתפשט, למלא חללים, להגיע לכל מיני מקומות, ולהתחדש בכל פעם, לגלות יעדים חדשים, אבל... (בטון של "אבל" מכריע שכזה) זה כ"כ קטן, כ"כ מזערי, שולי, לא משפיע, ולא מתחיל לגרד מושגים של האמת המחולטת, זאת ששורפת, אובייקטיבית, לא רואה ממטר, חותכת, לא טוב או רע, רק א-מ-ת. מצטער, עם כל הגדלות של האדם (וזה לא היה בציניות, באמת האדם הוא ענק), הוא נשרף מהאמת, היא לא סופרת אותו, זה מושגים הרבה יותר נעלים מהמציאות שמצטיירת לו בעיניים הפרטיות הקטנות שלו, המציאות החלקית שהוא רואה, כמו שהגדרתם את זה. (לא הצלחתי להבין אם אתם מסכימות עם הנקודה או לא, אז רציתי להבהיר את מה שאני חושב בנושא). ומכאן לנקודה השניה- בטח שהאמת האובייקטיבית חשובה! עם אמת סובייקטיבית אי אפשר לחיות, זה שקר! אם יש חדר אדום, והמבט שלי ממוקד על סנטימטר כחול בפינה, ואני אומר שמבחינתי החדר כחול, זה רע מאוד! זותומרת, נחון שמבחינת נקודת המבט שלי החדר כחול, נו, מלסות, זה מה שאני רואה, אבל כן צריך להבין, לדעת, ולפעול על פי ידיעה שיש מעבר לזה, שיש פה חדר שכל כולו אדום, ואני רואה 0.001% מהחדר. השאיפה שלנו היא לאמת האבסולוטית, האובייקטיבית, אי אפשר להכנע ולפעול במציאות על פי שקרים. מה שאנחנו פועלים בעולם (ונחזור לגודל האדם) משפיע על ה-כ-ל, כל פעולה שלנו הכי קטנה לטובה או לרעה משפיעה על המוני דברים, על כל הכיוון של העולם, ואם אדם יפעל על פי מה שנראה לו, האישי, הפרטי, הוא רק יהרוס, הוא לא רואה את כל התמונה, לפעמים הוא רואה בדיוק הפוך! האדם לא חי בוואקום- "אני אעשה מה שאני רואה, מה שאני מרגיש ובא לי, בתוך החצר הפרטית שלי". זה לא הולך ככה. כל פעולה צריכה להיות מתואמת עם התמונה הכללית... ועכשיו רק לדנדוש- (יהודית, את גם יכולה לקרוא, זה לא אישי נגדך :-) לכל יהודי יש 2 נקודות עיקריות. נקודה ראשונה (והמוכרת יותר) זאת הבחירה שלו, כלומר, דברים שנובעים מהחלטה שלו- להניח תפילין, לשמור שבת, או להבדיל, לאכול חזיר עם גבינה בפיתה, ביום כיפור שחל בפסח. זאת נקודה שמשפיעה על ההתנהגות שלו בעולם הזה, וגם על הנקודות הטובות והרעות שיש לו באופן אישי בשמים, ועליהם הוא יצטרך להשפט אחרי 120. יעמידו אותו מול המאזניים, יהיה משפט עם סנגורים, קטגורים, מלאכים, שרפים, וכל החבר'ה שם למעלה, ובסוף יגידו "מוישה- אתה זכאי/חייב" (עם דגש על ה"מוישה" הפרטי). נקודה שניה היא נקודת הסגולה שלו. לכל יהודי באשר הוא יהודי יש נקודת סגולה (ניצוץ פנימי, נשמה, חלק אלו-ה ממעל, רגש יהודי חם, כל נדרי בבית כנסת בשכונה, קדיש על האבא, אזכרה לסבא, או איך שלא תקראי לזה). לפעמים היא גלויה יותר ולפעמים היא גלויה פחות, זה תלוי בכל מיני דברים, אבל באופן כללי, יש לו "דרגת חיים" אחת מעל. כמו שיש הבדל בין צומח לחי, בין חי למדבר, ככה גם בין מדבר ליהודי. (לא, לא, תרגעו, זה לא אומר שומדבר על קשר בין גוי לבהמה ביחס ליהודי! פשוט מבחינה רוחנית, יש הבדל מהותי בין יהודי לגוי, זה הכל). את הדרגה הזאת יש לכל יהודי, בעצם היותו יהודי- לא חשוב כמה הוא התנצר, התאסלם, מצידי שיהיה האפיפיור, ושלא יאכל צ'ולנט בשבת- אם אמא שלו יהודיה, יש לו מדרגת חיים שונה, עליונה- "יהודי". עכשיו, המושג "עם ישראל", בתור מושג, ולא בתור "מוישה, המשפחה והשכנים", או "כל תושבי ארץ ישראל", ואפילו לא "כל היהודים" ,אלא מושג רוחני נעלה, מציאות בפני עצמה, שנקרא "עם ישראל"- זאת המציאות שנועדה לקדם את העולם, "לתקן עולם במלכות ש-די", להביא אותו אל המגמה, התכלית, אחרית הימים, ימות המשיח. עצם זה שיש יהודים בעולם, שיש קיום לנצח הזה, שנקרא "עם ישראל"- הוא מועיל, משפיע, כל העולם מתקים בזכותו- כל רגע ורגע, הוא זה שמחייה את העולם. אנחנו יכולים להפוך את העולם ליותר טוב או פחות טוב בכח הבחירה שלנו, אבל את כח הסגולה לא ניתן לשנות. את הפוטנציאל העצום הזה, הכח הטמון במושג "עם ישראל", אי אפשר לשנות. יכול להיות שקיומו של מוישה שלנו מזיק מבחינה פרקטית, מעשית. הבנאדם פשוט עושה עבירות על ימין ועל שמאל, ועוד בכוונה, כדי לעשות דווקא. חבל, הוא מזיק ומקלקל את המציאות. אבל את הערך של הסגולה שלו, של האידאל שלו, של המקום שלו בכלל ישראל- את זה הוא לא יכול לפגום, והוא נותן לזה עוצמה, אם הוא רוצה ואם הוא לא רוצה. ככה זה, לא תלוי בבחירה הפרטית שלו. לכן אם אני מקיים אותו- אני עוזר לכל העולם כולו, ואם אני הורג אותו ח"ו- אני מזיק לכל העולם כולו. אני לא אהרוג עכשיו את מוישה, נחון? לכאורה, למה לא? הרי מה זה חיים של בנאדם אחד, פרטי וקטן, מול נצח הנצחים של כל העולם כולו לאורך כל הדורות העתידים? אבל אומרים לי חז"ל- אם הרגת אותו, הרגת את כל העולם. לא, לא הצלת, רק הרסת. פגמת במושג של כלל ישראל, עם ישראל, נצח ישראל, החלשת את הכח. הסגולה של מוישה, שעזרה לנו עד עכשיו, כבר לא עוזרת לנו. "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", גם להם יש חלק בעולם הבא- "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ"! [ליצירה]
- [ליצירה] אז זהו שלא מה שניסיתי לאמור זה שההתיחסות אמורה להיות שונה, גם מבחינת האדם הקטן. הוא צריך להבין שיש אמת מוחלטת, ויש את מה שהוא רואה. נכון, לפעמים אין ברירה, וצריך להתנהג קצת לא לפי האידאל, אלא לפי המציאות העקומה, אבל אסור לשכוח שזה רק עיקום, ואת המטרה האמיתית הסופית. לעשות את ההבדל הזה. ולא, לא יצא לי לקרוא את זה. זה ספר שלו? [ליצירה]
- [ליצירה] יפה :-) והמון מזל"ט מתקרבת!!! שיהיה לכם בית שמח וטהור :-) ובקרוב אצל כולנו בעז"ה... [ליצירה]
- [ליצירה] ** יפה :-) [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, הודיה הגדירה את זה כמו שצריך, ואין לי הרבה להוסיף. אהבתי את הסגנון :-) [ליצירה]
תגובות