[ליצירה]
א. מצטער, אבל לא ממש הבנתי מה כתבת על הנקודת ראיה הפרטית מול הכללית, על הכחול מול האדום וכו', אז קשה לי קצת להגיב על הדברים...
ב. צריך להבדיל בין 2 חלקים שונים. הבנאדם אכן רע ומזיק, כמו שאת אומרת, כי יש לו כוחות, והוא מנצל אותם לרעה. הוא מקלקל. עד כאן נכון.
חוץ מזה, יש עוד דבר אחר, שנקרא הסגולה של אותו בנאדם, והיא קשורה לעצם קיומו, ולא למה הוא יעשה עם הקיום הזה. זה דבר שמועיל בכל מקרה.
יוצא שהמעשים שלו באמת מזיקים לנו, אבל עצם זה שהוא קיים, עוזר מצד שני...
זה קצת קשה לקלוט את זה (וכמובן שזה לא כזה פשוט, נושא שיש הרבה מה ללמוד ולהעמיק בו), אבל ככה זה לדעתי.
[ליצירה]
ולשאלה של דנדוש
קיום העולם מקבל לגיטימציה רק מתוקף זה שיש בו יהודים (גזעני? לונורא...). עמ"י מוציא לפועל את התכלית של העולם, ורק הוא יכול לעשות את זה. לכן כל יהודי שקיים נותן יותר עוצמה וכח לעם היהודי בכלל. (שימי לב, לא קשור לבחירה שלו, יכול להיות שהוא עצמו כופר, אבל עצם זה שיש כח חזק בעולם שנקרא "עם ישראל", זה כבר מעלה). לכן כל הצלה של יהודי מחזקת את כח עמ"י, כמושג, בעולם, ומתוך זה גם את קיום העולם והדרך למגמה הסופית.
זה היה קצת בגדול, אבל נראה לי שזה הכיוון...
[ליצירה]
יפה :-)
השפה מיוחדת- שילוב של עגנון (יותר בסגנון הדיבור, לא בשפה, אם אתה מבין...), אבל נוטה יותר לשפה מקראית מבחינת השפה עצמה (עגנון לא יכתוב למשל "וישמע ארהל'ה...", אולי זה משהו בין עגנון לשלום עליכם..), ומעורבב גם עם סטיות דקות מאוד לכיוון ימינו, מה שלא נראה לי שאפשר להוציא לגמרי- אבל עשית את זה מצויין.
והתוכן חביב ביותר- אהבתי את הסוף :-)
[ליצירה]
-
תודה על התגובות.
ב"ה הקטע לא אמיתי, בטח ובטח לא עלי. ניסיתי להכנס לראש של חייל, ולכתוב מהזווית הזאת.
אמנם לא הצלחתי לכתוב בתור חייל עם כוחות נפש, שבא וגירש, אלא רק בתור אדם "פרווה" כזה, שגם לפני כן לא היתה לו דעה, וגם עכשיו לא מצליח לקחת את עצמו בידיים. (כנראה פשוט לא הצלחתי להכנס לראש של גירוש מתוך הבנה והזדהות מלאה...)
לכן אתם קצת צודקות בביקורת שלכם.
- מספרים וראשי תיבות- זה בכוונה ככה. זה חייל, זה צבא. הכל טכני.
- לגבי ההשוואה- את צודקת בהחלט, התלבטתי קשות, אבל מאותה סיבה שציינת (וגם בגלל הדמות חלשת האופי של החייל) השארתי אותה.
- ולגבי הסוף שמסתיים באמצע, והחייל שתקוע בשאלת ה"למה?", שוב זה אותו עניין של לבטא אופי חלש, החייל הסמרטוט הזה שעכשיו לא יודע מה לעשות עם עצמו ונתקע לו איפשהו בין לבין...
[ליצירה]
ואני הבנתי
שהגושים זה רק בשביל להגיד הרבה חימר... יעני היא כיסתה את עצמה בכיסויים, והתכחשה לעצמיות, הראתה כלפי חוץ דמות אחרת.
עכשיו גם מובן השפט של "לא לנשום יותר מדי ממני"- להזהר שלא לגעת שוב בנקודה הפנימית, אלא להמשיך לשחק את המשחק.
לגבי העמידה בצד, לא יחסתי לזה חשיבות משמעותית, אנ'לא יודע...
והמשפט האחרון, כמובן, כמו אלה שאני אוהב- אתה קורא, קורא, נדמה לך שאתה בעניינים (או לפחות אתה ממציא לעצמך איזה משהו הגיוני שיכול להכנס במילים), ופתאום, במשפט האחרון הכל מתרסק...
ואתה לא מבין פתאום- "הלו, מאיפה זה הגיע? מה הקשר? שניה רגע, אני חוזר להתחלה, להבין הכל מחדש...".
יופי של יצירה אסתר :-)
תגובות