[ליצירה]
התחשק לי להעיר הערות קטנוניות על סימני פיסוק ושות' שאו חסרים או לא נמצאים במקום, אבל אפילו ככה זה נפלא - - - התיאורים, ההקשרים, הרעיון, הכל. אני אוהבת איך שאתה משתמש במילים. ואהבתי את השם :)
[ליצירה]
פשוט יפה.
דימויים נפלאים, כואבים ומצמררים. אה, כן. וגם מוכרים פתאום, מתוך שקראת בשמם.
stark - הפשוט החד, חלק וכואב. לא פלא שרק חשבון יכול להיות פשוט. הרגש הוא תמיד מורכב להפליא.
בנימין.
[ליצירה]
אה... איזה ילד רך בשנים..
אבל זה ציור נחמד.. יש לך נטייה לצייר דברים מפחידים
אני בטוחה שאני לא יחדש לך בזה כלום- ובכל זאת אני אומרת לך את זה: אתה מוכשששששששר!
[ליצירה]
יפה נורא כמו תמיד אבל בעיקר מאוד מטריד. כמו יתוש שמעקצץ לך בתוך החזה, תחושת קלסטראופוביה שאולי באה מחוסר האונים לברוח מעצמך. ועדיין, כתיבה כל כך מדויקת שזה כואב.
[ליצירה]
תודה לכולם.
לנצרות אין מונופול על הסבל האנושי, וגם נדמה לי שהמשל לא לגמרי הובן. קונוטציות הן עניין אישי ולי אישית נראה שהקטע מזכיר הרבה יותר את משל הלב באיברים או את משל המושל ברוחו של ריה"ל בכוזרי מאשר את סיפור המשיח הנוצרי להבדיל.
ועוד מילה על המגמה לחפש את המוטיב הנוצרי הסמוי היכן שאפשר: גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה לפחות פעמיים ביום..
[ליצירה]
כמה מוזר.
את מזכירה לי שיחה ששמעתי פעם בין שני חברים שלי שאחד מהם ניסה להסביר לשני מה אנשים מרגישים כשהם רוקדים כי השני פשוט לא היה מסוגל להבין למה אנשים חשים צורך לקפוץ ולהזיז את הגוף בתנועות משונות כשיש מוסיקה.
'לא מבינה למה הם צוחקים...מנסה להבין את הכיוון של המחשבה שלהם...מנסה לחשוב אם זה הגיוני...'
כמה שזה מוזר... ואני מנסה להבין את כיוון המחשבה שלך... איך אפשר שלא להבין?
כתבת יפה מאוד והכתיבה נגעה בי.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
מה הלאה?
הפניה היא אל כל המגיבים ואני בתוכם ולא דווקא אל יאיר ולכן לא להפגע בבקשה, ברור שמה שגרם לכל מגיב להגיב קושר אותו בכל מקרה לעניין.
אל תירק לבור שממנו שתית בבקשה
בכל זאת הגעת למשהו אם אתה כבר כאן ולא כל אדם זוכה לחשוב.
הניסוח קולע אבל השאלה מתבקשת, מה עכשיו?
לחזור אחורה? אתה לא יכול הרי, אתה כבר יודע יותר מדי בשביל להיות 'לא דתי', אבוד לך בקטע הזה.
להשאר בפוזה המלנכולית-ציניקנית עם הסגריה בין האצבעות? גם זו לא אופציה, לא בשבילך, כל יום כזה של ישיבה על הגדר מייבש אותך ואין דבר שאתה שונא יותר מלהצהיב.
אז מה? באמת לא מצאת כלום? ומצד שני, באמת חווית כבר הכל? אין בך הכח לעשות משהו חדש?
החיפוש לא יתן לך מנוח והמסגרת בכל מקרה תמיד תוכל לתת כיוון אך לא לפצות על חוסר עצמיות.
האם הרגשת פעם תודעה של שליחות?
שידעת מה עליך לעשות, לאן להכנס ומה למצוא שם?
האם בכית פעם בלי להתכונן? משמחה או מצחוק ככה פתאום, כי שמעת שיר, כי הבנת משהו, כי ראית בתוכך את הקב"ה.
האם נמשכת תמיד לדברים חדשים, להפיח רוח חיים בעצמך? לגלות תפילה אחרת, אולי לכתוב את עצמך לתוך תפילה? אולי לנסות מדיטציה כהכנה?
אולי אתה כבר הרבה אחרי כל זה? אולי אני מיושן כבר בשבילך?
אולי תגלה גם לי ותמשוך גם אותי לעוד כיוון חדש?