פנג-שואי
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד אבל פסיכי [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם. הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים.. :)) וגם איכות הרישום טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאפפההההה!!! אולי פספסתי את הפואנטה - מה זה פאנג שואי? מבחינת הציור עצמו, זה פשוט יפהה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח אהבתי . ואכן הרישום עשוי כיאות . (לעין בלתי מקצועית כשלי...) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו אוסף של חפצים בערימה, במבט ראשון. אבל אם מסתכלים עוד קצת רואים שני אנשים,(או אחד מפוצל.) עדיין יש המון פרטים לא ברורים [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! אלול, אהבתי עד מאוד. ( ואני מכירה לא מעט אנשים שהחדר שלהם נראה ככה בלי שום קשר לפנג-שואי :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] ואוו! מדהים ממש! אבל טיפה התבלבלתי, לא דחילו להיה אמור להעקד וללכת לאיבוד? [ליצירה]
- [ליצירה] אוי איזה חמוד שזה. [ליצירה]
- [ליצירה] תאיר, אני חולק מכל וכל. א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל). אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי. (דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום). עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר. ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות? אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה) ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה. בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית. נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי מאוד. האם זה ציור או פיטשוּפּ? [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש וזה יפה מאוד, אם כי באהבתי להערות קטנוניות אבקש להתעקש על האמת של המדרש המוזכר. איש ואשה, זכו (אולי מלשון נזדככו, כך שמעתי פעם) שכינה ביניהם (שכן הם כוללים את שם השם בקרבם באותיות י + ה), לא זכו (ושוב, במובן של טהרה) - אש אוכלתם (משום שבהוצאת אותיות השם נותרות רק אותיות האש..). וזה יותר מוורט יפה של חז"ל לעניותי... [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] וגם את זה אהבתי מאוד... [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
תגובות