העיט הוא עוף דורס ויש לו יצרים אכזריים, שהבורא נתן לו. זה אחד הטעמים לאיסור אכילת עוף דורס, אגב...
לא התכוונתי ל"רשע" ממש, אבל התכוונתי למידת האכזריות בו.
וגם אם לא - הציור עצמו פשוט מקסים, אבל הברק הזה כמו נותן תחושה שהעיט בוהה באוויר, ללא הבעה, כמו פוחלץ...
בתור אחת שמציירת אני יודעת שאחד הדברים הכי קשים בציור זה לתת את ההבעה, ולהביע אותה, בעיקר בעיניים. תראו מה עשיתי לדולפין שלי (והתגובות שם)... ובציורים נוספים שלי, שלא פרסמתי פה, אפשר לראות דמויות מצוירות - אך ללא הבעה משמעותית, סתם - בוהות בחלל... ולפעמים זה קצת הורס ומאבד את האפקט..
אולי זה גם בגלל שזה פרופיל, וגם ה"גבות" לא נמצאות בשום תנוחה של "הבעה"... אבל לי זה טיפה הפריע...
ושוב - הציור עצמו מקסים!
ציור מדהים!
ולנשמת כל חי- עוף דורס הוא לא רשע. הרשעות זו תכונה שאנחנו, בני אדם, הלבשנו עליו. כמו שדולפין הוא ממש לא חיה תמימה. יש בה אפילו צדדים תוקפניים....
יפה מאד!!!
רק משהו בעין שלו הפריע לי, הברק קצת מכסה את המבט, ואין לו את הרשעות הזו של עוף דורס....
טוב, אבל מי אני שאדבר, את הדולפין שלי עשיתי בלי כוונה מרושע כשהוא אמור להיות תמים...
העיט הזה כבר ראה כמה דברים בחיים. שום דבר לא יפתיע אותו. הוא כבר בקטע של זכרונות וסיכומים. הוא מרוכז באיזה זכרון. הוא מתלבט אם להכניס אותו לביוגרפיה שלו.
[ליצירה]
העיט הוא עוף דורס ויש לו יצרים אכזריים, שהבורא נתן לו. זה אחד הטעמים לאיסור אכילת עוף דורס, אגב...
לא התכוונתי ל"רשע" ממש, אבל התכוונתי למידת האכזריות בו.
וגם אם לא - הציור עצמו פשוט מקסים, אבל הברק הזה כמו נותן תחושה שהעיט בוהה באוויר, ללא הבעה, כמו פוחלץ...
בתור אחת שמציירת אני יודעת שאחד הדברים הכי קשים בציור זה לתת את ההבעה, ולהביע אותה, בעיקר בעיניים. תראו מה עשיתי לדולפין שלי (והתגובות שם)... ובציורים נוספים שלי, שלא פרסמתי פה, אפשר לראות דמויות מצוירות - אך ללא הבעה משמעותית, סתם - בוהות בחלל... ולפעמים זה קצת הורס ומאבד את האפקט..
אולי זה גם בגלל שזה פרופיל, וגם ה"גבות" לא נמצאות בשום תנוחה של "הבעה"... אבל לי זה טיפה הפריע...
ושוב - הציור עצמו מקסים!
[ליצירה]
וואו...
ציור מדהים!
ולנשמת כל חי- עוף דורס הוא לא רשע. הרשעות זו תכונה שאנחנו, בני אדם, הלבשנו עליו. כמו שדולפין הוא ממש לא חיה תמימה. יש בה אפילו צדדים תוקפניים....
[ליצירה]
יפה מאד!!!
רק משהו בעין שלו הפריע לי, הברק קצת מכסה את המבט, ואין לו את הרשעות הזו של עוף דורס....
טוב, אבל מי אני שאדבר, את הדולפין שלי עשיתי בלי כוונה מרושע כשהוא אמור להיות תמים...
[ליצירה]
כמה מוזר.
את מזכירה לי שיחה ששמעתי פעם בין שני חברים שלי שאחד מהם ניסה להסביר לשני מה אנשים מרגישים כשהם רוקדים כי השני פשוט לא היה מסוגל להבין למה אנשים חשים צורך לקפוץ ולהזיז את הגוף בתנועות משונות כשיש מוסיקה.
'לא מבינה למה הם צוחקים...מנסה להבין את הכיוון של המחשבה שלהם...מנסה לחשוב אם זה הגיוני...'
כמה שזה מוזר... ואני מנסה להבין את כיוון המחשבה שלך... איך אפשר שלא להבין?
כתבת יפה מאוד והכתיבה נגעה בי.
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
זו שאלה גדולה לדעתי.
קצת לא ברור לי עדיין אם המשוואה של:
"אדם פתוח=אדם מאושר, אדם סגור=מסובך ומוחמץ"
נכונה או לא, זאת אומרת, הלוגיקה פה מאוד חזקה - מי שלא מוכן להחשף נובע מכך שיש לו מה להסתיר יוצא מזה שיש לו בעיה שהוא לא יודע איך להתמודד איתה, ומכאן ניתן להסיק שאם רק היה נפתח לאחרים היה מוצא מזור למכאוביו. חזק, אבל אני עוד לא בטוח.
את תחושת ההתערטלות שבאה לאחר ההחשפות ומותירה אותי נדיף ופגיע אני שומר לזמנים נדירים ומיוחדים ומצד שני אני כן רואה ברכה בהתמודדות האישית, לבד, לפעמים.
שמא תאמרו: לא היה צורך להרגיש פגיע לאחר הגילוי אם כולנו היינו בעלי כוונות טובות,
זהו שאני לא בטוח, ולא רק בגלל שלא כולנו בעלי כוונות טובות, אלא גם בגלל שאפילו כוונות טובות צריכות צלף.
(אהבתי את מה שכתב יאיר שגיא בכיוון.)
אבל כמו שהתחלתי, שאלה גדולה.
והכתיבה נהדרת אגב.
[ליצירה]
טוב אני קורא את זה שוב עכשיו אחרי שהדבר הזה מסתובב לי בראש כבר חודשִים ושם לב שהתגובה הקודמת שלי כל כך יבשה שזה פשוט לא הגיוני (כנראה נעתקו מילותיי).
מנחם אתה יכול למחוק את התגובה הקודמת שלי.
תגובתי הרשמית היא:
זה קרוב לודאי אחד הדברים הכי טובים שקראתי בחיי.
[ליצירה]
אני אהבתי ונהניתי מאוד.
בואי בשלום, אני חושב שהיית קשה מדי אם כי הייתה גם לי תחושה מעט לא נוחה עם הדיאלוג האחרון בין ער לפקיד אבל לא עד כדי כך. מבחינתי ההערה יותר סיגנונית בנקודה ספציפית ולא כללית על כל הרעיון.
נושא, עניין השמות הרבה יותר פשוט והוא לקוח מפרשת יעקב וצאן לבן (יעקב השתמש במקל לבנה לח ולוז וערמון לייחם את הצאן וכביכול השפיע על התוצאה הגנטית. מומלץ מאוד לקרוא את מאמרו הנהדר של ד"ר פליקס בתחומין על הנושא).
זהו, חוצמזה רק רציתי להוסיף שהיפוקרטס הוא גם שמו של ההיפופוטם המזמר של הבן שלי (או בכינוי החיבה שלו היפופותלמוס) ושעץ בונסאי היה גם חלום שלי מאז קראטה-קיד.
תגובות