[ליצירה]
את צודקת צופיה, למרות שאני שומע את זה בראש אחרת, לא יודע אם לכך התכוון המשורר אבל לי השורה הזו נשמעת כמו סוגריים ארוכים שנקראים בנשימה אחת במין מלמול... את מבינה למה אני מתכוון?
בכל אופן, קשה לומר שזה הורס את המשקל. מה שהורס בשבילי את המשקל זה לפעמים הברה מיותרת שלא נבחנה מספיק בקפידה וגורמת ל'צליעה' בקריאה מתוך הפרעה בזרימה. שבע הברות לא מתפלקות בטעות...
אבל, כמובן שאפשר היה גם לחלק כמו שאמרת וכל הפילסוף שלי שווה קדחת.
[ליצירה]
תגובה.
לממזר - נכון שזה לא יאומן?! הם פשוט לא נועלים את הרכב! זה הורס אותי כל פעם מחדש! ונחמד לדעת שעוד מישהו שם לב... אני מחתים על עצומה.
לטובי - הקיטשיות של מאטריק שולית, זניחה ונסבלת. המסר הוא אחר לגמרי, לדעתי.
[ליצירה]
עצוב מאין כמוהו.
הכתיבה משובחת מאוד. אני מוכרח לציין את 'ומעיניה של רחל שלי' עד 'יפיה נותר כשהיה' כמשהו נפלא במיוחד, אם כי הייתי שוקל להוסיף: 'והנה' (היא לאה) כדי לחזק את הקונוטציה לפסוק (אם לכך התכוונת באמת).
לא הבנתי את המילה 'כשמעדה' בניקוד שנתת.
ושוב, הדברים עצובים וקשים עד מאוד.
[ליצירה]
צ'יפס צהוב, לא כך אמרת?
ואת הבוטן כבר שכחת?
אלעד יקר מנין צצת
ולמה זה עלי קצפת?
הרי סיבה יש לדבר
שכך הגבתי (זה מכבר)
איני נוהג לקרוא תגר
על חרזניו של המחר
היות וכשרוני קלוש
הרשתי לעצמי לפוש
והסתפקתי בגיבוש
משפט תמיכה לבעלבוסט
אך אם נקראתי אל הדגל
אצעד באון (אינני נפל)
ואגייס את כל המלל
מקודקודי ועד כף רגל
לעמירם אשר פצח
בשיר הזה המשובח
ולממזר פרחים הטוב
שעוד מעט והוא קרילוב
הם אלופי החריזה
ומגיעה להם מלגה
שכל שומעם מיד ילהב
ותצילנה שתי אוזניו
וגם לילד, אודיה,
ובול גלויה שמסתירה,
מצד אחד - אחת מצד
ומאידך - אתה אלעד
ולכולם שהצטרפו
ראו, שמחו והתיישבו
תודות אשלח לכם רעי
ומי יתן - תזכו לפאי.