[ליצירה]
עצוב מאין כמוהו.
הכתיבה משובחת מאוד. אני מוכרח לציין את 'ומעיניה של רחל שלי' עד 'יפיה נותר כשהיה' כמשהו נפלא במיוחד, אם כי הייתי שוקל להוסיף: 'והנה' (היא לאה) כדי לחזק את הקונוטציה לפסוק (אם לכך התכוונת באמת).
לא הבנתי את המילה 'כשמעדה' בניקוד שנתת.
ושוב, הדברים עצובים וקשים עד מאוד.
[ליצירה]
תגובה.
לממזר - נכון שזה לא יאומן?! הם פשוט לא נועלים את הרכב! זה הורס אותי כל פעם מחדש! ונחמד לדעת שעוד מישהו שם לב... אני מחתים על עצומה.
לטובי - הקיטשיות של מאטריק שולית, זניחה ונסבלת. המסר הוא אחר לגמרי, לדעתי.
[ליצירה]
זה פשוט נהדר.
יאנצי, אני צופה לך קליטה מהירה כאן באתר.
מבחינתי כרגע, אתה מתחרה עם הבלתי מעורער של הרגעים, איש השעה, הלא הוא 'רסיס לילה', והריני ממליץ לך לבקר בכתביו.
אתה תופס רגעים באופן אחר אמנם אבל מוצא חן בעיני מאוד מאוד.
[ליצירה]
בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות.
לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך.
נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון.
אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי?
:)