[ליצירה]
כגודל האמת שבאמירה האובייקטיבית כי הכאב מעיד על קרבה, כך גודל היסורים על האמת הסובייקטיבית של מציאות הריחוק.
או במילים אחרות, התחושה כל כך מוכרת והנחמה שבמילותיה של מישי, עם כמה שהיא נכונה, בשביל המרוחק היא כמו ניחום אבלים למי שעדיין חי בתוך תחושת האובדן לא עלינו. ממאן להתנחם.
(לנחמה יש גם תוצאות שליליות אם היא מרפה ידיים.)
בכל אופן, אלנתן, רעיון ידוע הוא ששני האנשים הרחוקים ביותר הם אלה שעומדים צמודים אך גב אל גב ומסבים את פניהם לכיוונים הפוכים. כל שעליהם לעשות כדי להפוך לקרובים ביותר שאפשר הוא להפוך את פניהם, לשנות את צורת ההסתכלות...
בהצלחה :)
[ליצירה]
טוב אני קורא את זה שוב עכשיו אחרי שהדבר הזה מסתובב לי בראש כבר חודשִים ושם לב שהתגובה הקודמת שלי כל כך יבשה שזה פשוט לא הגיוני (כנראה נעתקו מילותיי).
מנחם אתה יכול למחוק את התגובה הקודמת שלי.
תגובתי הרשמית היא:
זה קרוב לודאי אחד הדברים הכי טובים שקראתי בחיי.