פנג-שואי
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד אבל פסיכי [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם. הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים.. :)) וגם איכות הרישום טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאפפההההה!!! אולי פספסתי את הפואנטה - מה זה פאנג שואי? מבחינת הציור עצמו, זה פשוט יפהה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח אהבתי . ואכן הרישום עשוי כיאות . (לעין בלתי מקצועית כשלי...) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו אוסף של חפצים בערימה, במבט ראשון. אבל אם מסתכלים עוד קצת רואים שני אנשים,(או אחד מפוצל.) עדיין יש המון פרטים לא ברורים [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! אלול, אהבתי עד מאוד. ( ואני מכירה לא מעט אנשים שהחדר שלהם נראה ככה בלי שום קשר לפנג-שואי :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] פייייאאלללה! אני חושב שזה אחד הדברים הכי טובים שקראתי אי פעם. אפשר להמליץ כפול? בלי תוספות. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, מה שהפיצקית אמרה.... זה לא יתכן. [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת יפה מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה וגם, איך אומרים, נוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] כשאני מתעכב לקרוא משפט פעמיים ושלוש למרות שכבר הבנתי בפעם הראשונה, זה אומר שמצאתי פנינה. כשזה קורה כל כמה משפטים זו כבר מחרוזת פנינים. כל הכתיבה שלך ממלאה אותי באתנחתאות של נחת. אלא מה? אין בכל זה כדי לגרוע ולו כקוצו של יוד מהמשפט הבא: הצלחת לתמצת לסיפורך המרגש את ההיפך המוחלט מכל מה שאני מאמין בו. לא פחות. טוב אולי קצת פחות. בכל אופן תודה, חידדת לי הרבה דברים. [ליצירה]
- [ליצירה] חלום אוקי, אני באמצע לקרוא אותך וזה כבר השלישי שלך ברצף, אני מתחיל להבין עם מי יש פה עסק, עושה מנוי. [ליצירה]
- [ליצירה] עצוב מאין כמוהו. הכתיבה משובחת מאוד. אני מוכרח לציין את 'ומעיניה של רחל שלי' עד 'יפיה נותר כשהיה' כמשהו נפלא במיוחד, אם כי הייתי שוקל להוסיף: 'והנה' (היא לאה) כדי לחזק את הקונוטציה לפסוק (אם לכך התכוונת באמת). לא הבנתי את המילה 'כשמעדה' בניקוד שנתת. ושוב, הדברים עצובים וקשים עד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי ענוג ועצוב. השתמשת בגוף שלישי באופן נהדר למרות שהיה מתבקש כאן גוף ראשון. כל הכבוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפיפה, אני מרכין ראשי. וגם רוצה להשתמש פה פעם ראשונה בביטוי הנדוש שאני לא אוהב: אין לי מילים. זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד אבל זה פשוט אחד הדברים הכי יפים שקראתי מעודי ובאמת שדברים מהסוג הזה גורמים לי להרגיש קצת מטופש שגם אני משחרר פה כל מיני פסאודו-יצירות למיניהן שמתגמדות להן כלעומת שבאו בכל פעם שכשרון אמיתי כזה מופיע במלא פשטותו, טבעיותו והדרו. ולמרות שתדהמתי נתונה למכלול היופי של היצירה הזו, אני רוצה גם לפרט. אהבתי את השילוב של הראש האנליטי עם יכולת ההפשטה והדמיון והמעוף, אהבתי את הדימוי של צירי המספרים ונצנוצי הכוכבים (הזכיר לי מעט מסלולי נחיתה של מטוסים), אהבתי את הרגישות, את השאלות ללא תשובה, את המעברים המושלמים, ועוד ועוד. מכיל כמעט את כל מה שאפשר לבקש מכותב. אגב, בשלבי הקריאה הראשונים חשבתי לעצמי שאפשר היה לנַסְפֵּחַ את זה למשפט האחרון של פרמה (המצוין) אבל עם הזמן החלטתי שהמקום הראוי לו הוא בהחלט לא אחרי אלא רק לפני. אלול. [ליצירה]
- [ליצירה] כגודל האמת שבאמירה האובייקטיבית כי הכאב מעיד על קרבה, כך גודל היסורים על האמת הסובייקטיבית של מציאות הריחוק. או במילים אחרות, התחושה כל כך מוכרת והנחמה שבמילותיה של מישי, עם כמה שהיא נכונה, בשביל המרוחק היא כמו ניחום אבלים למי שעדיין חי בתוך תחושת האובדן לא עלינו. ממאן להתנחם. (לנחמה יש גם תוצאות שליליות אם היא מרפה ידיים.) בכל אופן, אלנתן, רעיון ידוע הוא ששני האנשים הרחוקים ביותר הם אלה שעומדים צמודים אך גב אל גב ומסבים את פניהם לכיוונים הפוכים. כל שעליהם לעשות כדי להפוך לקרובים ביותר שאפשר הוא להפוך את פניהם, לשנות את צורת ההסתכלות... בהצלחה :) [ליצירה]
תגובות