פנג-שואי
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד אבל פסיכי [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם. הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים.. :)) וגם איכות הרישום טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאפפההההה!!! אולי פספסתי את הפואנטה - מה זה פאנג שואי? מבחינת הציור עצמו, זה פשוט יפהה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח אהבתי . ואכן הרישום עשוי כיאות . (לעין בלתי מקצועית כשלי...) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו אוסף של חפצים בערימה, במבט ראשון. אבל אם מסתכלים עוד קצת רואים שני אנשים,(או אחד מפוצל.) עדיין יש המון פרטים לא ברורים [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! אלול, אהבתי עד מאוד. ( ואני מכירה לא מעט אנשים שהחדר שלהם נראה ככה בלי שום קשר לפנג-שואי :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] אח... משובח... ממש לכבוד החג פתאום העלו את זה. איזה כיף. מאוד נהניתי, אבל אני (בניגוד למסר) הולך לרקוד השנה...הוהו איך שאני הולך לרקוד...וגם לשתות עד ועד בכלל... :) נ.ב. ממליץ בחום לקרוא את הקטע המופלא 'אחדות בריקוד ובניגון' מאת אלפא קנטאורי. תמיד יש עוד הרבה משמעויות לדברים ואפשר להתחבר אליהם (אם רוצים) מכמה כיוונים. לא כל הרוקדים מתחילים מאותה נקודה או מאותה מחשבה, אבל ההסחפות עושה משהו מעניין.. [ליצירה]
- [ליצירה] דבש. [ליצירה]
- [ליצירה] יש כאן מקום חשוב מאוד, הקטע עם כל הדיון שאחריו. מומלץ להכנס. למתקרבת - הרמב"ם מיישב: 'אשרי נשוי פשע כסוי חטאה' - בחטאים שבין אדם למקום, לעומת 'מכסה פשעיו לא יצליח' - בעבירות שבין אדם לחבירו. אני חושב שלפחות מנקודת מבטו של הכותב, (וגם לדעתי), העבירה היא בין אדם לאישתו בעיקר ולכן נראה שנהג כדין שפרסם. חוצמזה אני מאוד מאוד מסכים עם מאורה בקשר לחשיבות העצומה שיש בפרסום של מצב נורא כזה דווקא באופן שבן בחר לתאר אותו (שהוא אגב נקי מכל ביטוי לא ראוי) וזו הדרך הכי חזקה לגרום למי שנמצא במצב דומה להזדעזע עד עמקי נשמתו מהטחת האמת הכואבת על עצמו בפרצופו. אני חושב שיש בכך לעזור להרבה מאוד אנשים שנופלים למצבים דומים ומתקשים לעזור לעצמם. אין כאן לא מאמר רעיוני על מלא ברעיונות יפים, לא הטפת מוסר שמביטה מלמעלה, ולא הצעת אהדה ומחילה למצב העגום (ואני לא פוסל אף אחת מהדרכים), אבל יש כאן דבר שעולה על כולן - הצבת מראה מול הפנים - 'תראה איך אתה נראה!', אם קיבלת בחילה מעצמך עוד יש לך סיכוי... [ליצירה]
- [ליצירה] מקורי ומיוחד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] מ ג נ י ב ! ! והריני רק לחזק ידיו של מנחם ידידינו שעוסק במלאכת הקודש: קח את זה בהומור... [ליצירה]
- [ליצירה] קטע טוב ומעורר מחשבה, הסוף צפוי ולמרות זאת חזק מאוד. צר לי על המספר שבנוסף לנכותו הפיזית (ואולי בגלל)סובל מנכות רגשית קשה. ורק הערה קטנונית אחת: רצף הדנ"א לא מורכב מחומצות אמיניות (מהן קיימים הרבה יותר מארבעה סוגים) שהן אבני הבניין של חלבונים, תוצרי תרגום הרנ"א שמשועתק על גבי תבנית הדנ"א. רצף הדנ"א הוא ארבעה סוגי דאוקסי-ריבונוקלאוטידים - חומצות גרעין במצב לא מחומצן. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] תאיר, אני חולק מכל וכל. א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל). אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי. (דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום). עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר. ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות? אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה) ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה. בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית. נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] איך דבר מרתק כזה נותר ללא תגובה?! אתמהא. [ליצירה]
- [ליצירה] יאנוש, צמררת אותי. ברוך דיין אמת. וגם, אני מתלבט מעט אם לומר זאת כי אני לא רוצה לקלקל אותך אבל קשה לי להתאפק... הכתיבה שלך כאן ובעוד מקומות מגלה עליך משהו מאוד מיוחד. אתה כותב ממקום כל כך רגיש שנדמה כאילו איננו מודע לעצמו בכלל, קטן בעיני עצמו, אבל נוגע לי במיתרים דקים דקים ופנימיים ונכונים כל כך. הרגשתי ככה כאן, וגם ב'ברבי בוי' וגם ב'יוחנן' אז זהו. פשוט תתעלם ממה שכתבתי כדי שתמשיך להיות ולכתוב ככה מהלא מודע. זה נפלא. [ליצירה]
תגובות