פנג-שואי
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] נחמד אבל פסיכי [ליצירה]
- [ליצירה] ענק! סופסוף מישו נכנס בשיטה הזאת ששיגעה את כל העולם. הייתי מגדירה זאת כ"סוריאליזם" ולו רק בגלל שאנשים עשו מזה דרך חיים.. :)) וגם איכות הרישום טובה. [ליצירה]
- [ליצירה] יאאאפפההההה!!! אולי פספסתי את הפואנטה - מה זה פאנג שואי? מבחינת הציור עצמו, זה פשוט יפהה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] חחח אהבתי . ואכן הרישום עשוי כיאות . (לעין בלתי מקצועית כשלי...) [ליצירה]
- [ליצירה] נראה כמו אוסף של חפצים בערימה, במבט ראשון. אבל אם מסתכלים עוד קצת רואים שני אנשים,(או אחד מפוצל.) עדיין יש המון פרטים לא ברורים [ליצירה]
- [ליצירה] גדול! אלול, אהבתי עד מאוד. ( ואני מכירה לא מעט אנשים שהחדר שלהם נראה ככה בלי שום קשר לפנג-שואי :-)) [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] מעורר השראה אני הולך לכתוב [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ונוגע. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין, יפה. ברוכה הבאה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה וגם, איך אומרים, נוגה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד. ממש כתיבה בעלת סגנון. [ליצירה]
- [ליצירה] בסך הכל מעט ארוך אבל חביב. ורק הערה קטנונית מאוד: יותר מדויק לקרוא לצברי השומן בשם תאי שומן ולא בלוטות שומן שכן המונח בלוטות שמור בדרך כלל לקבוצות תאים שמהווים יחידה בעלת כושר הפרשה של חומר מסויים מה שלא נתן לומר על תאי השומן. [ליצירה]
- [ליצירה] בתמימותי (עאלק..), נראה לי שהבנתי אחרת מכל המגיבים ומאוד אהבתי עד כדי גאוניות. לעשות משהו עם החיים שלך זה לעשות משהו עם האחר, לא במובן היפה והבנאלי של לתרום לאחרים, מי דיבר על זה בכלל? החיים שלך הם האחר, לעשות איתם משהו זה לעשות להם טובה במובן מסוים, כי אתה כשלעצמך (ללא החיים האלה כביכול) פשוט היית זורם לך הלאה ולעולם לא מתמקם, לעולם לא מאט את זרימתך לכדי שהות מספיקה לבניה של משהו אמיתי. ומאוד אהבתי את ההפרדה המוזרה הזאת בין החיים שלך לבינך, ומאוד אהבתי את הרעיון שמה שידחוף אותך לבנות משהו בחיים שלך היא ההרגשה הפשוטה של גמילות חסד. גמילות חסד עם החיים שלך. נדמה לי שרק מי שמרגיש חזק את המתח הזה שבין הרצון לעשות דבר אחד חשוב וגדול כמו שצריך בחיים, לבין הצורך להתפזר כל הזמן ונסות הכל ולעולם לא לוותר על חוויות וחלומות, יכול להבין את זה נכון. אבל מצד שני, אולי הכל בראש שלי? :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפיפה, אני מרכין ראשי. וגם רוצה להשתמש פה פעם ראשונה בביטוי הנדוש שאני לא אוהב: אין לי מילים. זה קצת שקר כי יש לי המון מה להגיד אבל זה פשוט אחד הדברים הכי יפים שקראתי מעודי ובאמת שדברים מהסוג הזה גורמים לי להרגיש קצת מטופש שגם אני משחרר פה כל מיני פסאודו-יצירות למיניהן שמתגמדות להן כלעומת שבאו בכל פעם שכשרון אמיתי כזה מופיע במלא פשטותו, טבעיותו והדרו. ולמרות שתדהמתי נתונה למכלול היופי של היצירה הזו, אני רוצה גם לפרט. אהבתי את השילוב של הראש האנליטי עם יכולת ההפשטה והדמיון והמעוף, אהבתי את הדימוי של צירי המספרים ונצנוצי הכוכבים (הזכיר לי מעט מסלולי נחיתה של מטוסים), אהבתי את הרגישות, את השאלות ללא תשובה, את המעברים המושלמים, ועוד ועוד. מכיל כמעט את כל מה שאפשר לבקש מכותב. אגב, בשלבי הקריאה הראשונים חשבתי לעצמי שאפשר היה לנַסְפֵּחַ את זה למשפט האחרון של פרמה (המצוין) אבל עם הזמן החלטתי שהמקום הראוי לו הוא בהחלט לא אחרי אלא רק לפני. אלול. [ליצירה]
- [ליצירה] יש משהו מרתק בלופים המחשבתיים שלך גם בשירים שלך שאני פחות אוהב. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דבר. כל כך מושך וזורם, כל כך נוגע. אנא המשיכי, זה משאיר עם תחושה מפוחדת ומודאגת... [ליצירה]
תגובות