עיט
רועי גולן
-
מודל 78,
מוסיקאי
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מהמם! ציורים יפים מאוד! (גימור חלק!) מחזק את המסקנה שכשרון ציור וכתיבה הולכים יחדיו... [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לארבעת החזותיים: אלול, זה ממש נפלא. הכי אהבתי את הפנג שואי, אני חושב. לא יודע למה.. אבל כיף לגלות שלא רק לכתוב אתה יודע היטב:-) [ליצירה]
- [ליצירה] העיט הוא עוף דורס ויש לו יצרים אכזריים, שהבורא נתן לו. זה אחד הטעמים לאיסור אכילת עוף דורס, אגב... לא התכוונתי ל"רשע" ממש, אבל התכוונתי למידת האכזריות בו. וגם אם לא - הציור עצמו פשוט מקסים, אבל הברק הזה כמו נותן תחושה שהעיט בוהה באוויר, ללא הבעה, כמו פוחלץ... בתור אחת שמציירת אני יודעת שאחד הדברים הכי קשים בציור זה לתת את ההבעה, ולהביע אותה, בעיקר בעיניים. תראו מה עשיתי לדולפין שלי (והתגובות שם)... ובציורים נוספים שלי, שלא פרסמתי פה, אפשר לראות דמויות מצוירות - אך ללא הבעה משמעותית, סתם - בוהות בחלל... ולפעמים זה קצת הורס ומאבד את האפקט.. אולי זה גם בגלל שזה פרופיל, וגם ה"גבות" לא נמצאות בשום תנוחה של "הבעה"... אבל לי זה טיפה הפריע... ושוב - הציור עצמו מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] באמת יפה. דוקא בציור הזה נראה שיש בו (בעיט) סוג של תבונה . מה שנראה לי נכון עקרונית . (יכולת ראיה חודרת...) הלואי שהייתי יודע לרשום כך... [ליצירה]
- [ליצירה] וואו... ציור מדהים! ולנשמת כל חי- עוף דורס הוא לא רשע. הרשעות זו תכונה שאנחנו, בני אדם, הלבשנו עליו. כמו שדולפין הוא ממש לא חיה תמימה. יש בה אפילו צדדים תוקפניים.... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד!!! רק משהו בעין שלו הפריע לי, הברק קצת מכסה את המבט, ואין לו את הרשעות הזו של עוף דורס.... טוב, אבל מי אני שאדבר, את הדולפין שלי עשיתי בלי כוונה מרושע כשהוא אמור להיות תמים... [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאוד! רישום מוצלח לטעמי. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! יש תחום שאתה לא מוכשר בו???? כל הציורים יפים עד מאוד.. תודה לך [ליצירה]
- [ליצירה] אתה יודע מה הכי עשה לי את זה ביצירה הזאת?? הנוצה. סחתיין עליך, ואני מקווה שאתה עובד בתחום כי אחרת אתה פשוט כישרון מבוזבז [ליצירה]
- [ליצירה] אייי רישום יפה.. העין קצת שטוחה, אבל המקור פשוט מצוין ) [ליצירה]
- [ליצירה] יש! יש! אני רוצה להגיב ראשון. א. רסיס, אני בהחלט אראה בזה מסמך נוקב ומנוקב. ב. כתיבה בחסד. לא חדש. ג. מאיפה אתה שואב את רעיונותיך הבלתי נדלים? ד. יש פה כמה מטעמים שעוד לא החלטתי (לאחר שכבשתי את צחוקי המתגלגל עמוק בתוך פליזי) אם הם יזכו אותך בפליק הגון או בהסרת הכובע... [ליצירה]
- [ליצירה] זו שאלה גדולה לדעתי. קצת לא ברור לי עדיין אם המשוואה של: "אדם פתוח=אדם מאושר, אדם סגור=מסובך ומוחמץ" נכונה או לא, זאת אומרת, הלוגיקה פה מאוד חזקה - מי שלא מוכן להחשף נובע מכך שיש לו מה להסתיר יוצא מזה שיש לו בעיה שהוא לא יודע איך להתמודד איתה, ומכאן ניתן להסיק שאם רק היה נפתח לאחרים היה מוצא מזור למכאוביו. חזק, אבל אני עוד לא בטוח. את תחושת ההתערטלות שבאה לאחר ההחשפות ומותירה אותי נדיף ופגיע אני שומר לזמנים נדירים ומיוחדים ומצד שני אני כן רואה ברכה בהתמודדות האישית, לבד, לפעמים. שמא תאמרו: לא היה צורך להרגיש פגיע לאחר הגילוי אם כולנו היינו בעלי כוונות טובות, זהו שאני לא בטוח, ולא רק בגלל שלא כולנו בעלי כוונות טובות, אלא גם בגלל שאפילו כוונות טובות צריכות צלף. (אהבתי את מה שכתב יאיר שגיא בכיוון.) אבל כמו שהתחלתי, שאלה גדולה. והכתיבה נהדרת אגב. [ליצירה]
- [ליצירה] 'תפילה' הרבה יותר מתאים לו מ'געגוע' [ליצירה]
- [ליצירה] תאיר, אני חולק מכל וכל. א. השם הפשוט והאינפורמטיבי מקובל עלי ולמיטב ידיעתי זה די נפוץ אצל אומנים (איש אוכל פיצה למשל). אמנם גם אני אוהב שמות חידתיים יותר אבל זה תלוי איך רוצים להביע את הרעיון. לפעמים דוקא השם הפשוט ללא יומרות נותן לציור להביע את שלו ללא קביים ואילו שם מחוכם יותר מעביר את המשקל האומנותי מהחלק החזותי לחלק הסמנטי. (דוגמא: ציור של כובע עם הכותרת - אשה. אם הכובע היה משדר נשיות בפני עצמו, לא היה צורך בשם ולכן יש כאן או הודאה באי הצלחתו של הציור בפני עצמו, או העברת המסר בעזרת השם יותר מאשר בעזרת הציור שיכל באותה מידה להיות צילום). עד כאן זה רק הסבר אפשרי באשר לסיבה ששמות פשוטים גם ליצירות גדולות נפוצים, למרות שגם אני אוהב לבחור שמות מתוחכמים. אבל, לקרוא לציור של אילה אשה, היה לדעתי טעות ממש. אין בציור לדעתי שום נסיון להביע נשיות וברור שהנקודה המשמעותית היא הבעת הפנים שמשדרת ריכוז במשהו שנמצא ממול, ומבחינה זו זה היה גם יכול להיות גבר. ב. הערתך בעניין הפרופורציות תמוהה מאוד. את מכירה את האשה שבציור? איך את יכולה לטעון על סמך ציור בלבד שהוא לא תואם את המציאות? אני מכיר הרבה אנשים שהפרופורציות שלהם מאוד מוזרות אבל ככה הם נולדו. בעיני הציור אמין מאוד ויתכן מאוד שככה באמת נראית האשה הזו (למרות שזה לא משנה) ג. אזור הצוואר הוא לא היחיד ששטוח כאן ויש הזנחה, מכוונת לדעתי, של איזורים נוספים (אוזניים, שיער, כובע ועוד) ובכלל, הציור לא יורד לפרטים ולא נותן תחושה של משהו גמור ויכולות להיות לכך המון סיבות ובעיקר זה עניין של סגנון אני חושב, אבל העיקר לדעתי הוא שאת מה שהיה חשוב לציירת להביע היא הביעה. בקיצור הציור מצויין לדעתי כי הוא תופס את הרגע באופן נכון מאוד וזו לטעמי הנקודה הכי חשובה. כל השאר הם פרטים שניתן לשפר או להזניח, תלוי מה רוצים. אני נתקל בזה הרבה כשאני מצייר פנים, יש איזושהיא איכות שקשה לבטא במילים בכל פרצוף, לפעמים אתה תופס אותה ולפעמים לא. אם תפסת אותה אתה יכול לשחק ולשנות הרבה פרטים בציור ועדיין האיש יהיה דומה מאוד לעצמו ואם לא תפסת, לא יעזור שום דיוק ותוספת קוסמטית. נדמה לי שזו התגובה הארוכה ביותר שכתבתי מעולם. [ליצירה]
- [ליצירה] או וואו איזה יופי! כאילו נלקח מתוך שר הטבעות. [ליצירה]
- [ליצירה] עשה לי חיוכים קטנים בכל פעם שנתקלתי באחת התובנות האנושיות הנהדרות שלך, מזעריות ועמוקות, מנוסחות בטעם קולע, מעוררות הזדהות, קנאה, התפעלות... [ליצירה]
- [ליצירה] סליחה מראש למה בכל פעם? אולי גם היא אהבה את המשחק והתרגשה והתקשטה שעות? אולי? אולי זה היה תמים ומיוחד גם בשבילה, הפעם היחידה שהתאפשר לה להשתטות ללא גבולות? אולי? אולי לא צריך תמיד להתחכם ולחפש ממה אפשר היה להעלב? אולי היא אוהבת את הצד השונה שלה. אולי. פמיניסט עייף [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט מתוק השיר הזה, זאת המילה. [ליצירה]
- [ליצירה] ממזר יקר ברוך השב אלינו כאן, משדה הקרב מזל"ט ליום הולדתך המתקרב כבר כלשונך אומנם עודך מפליא לחרוז אך אנא מחל לי כשארמוז שיתכן וקצת נשחקת אפשר שבשמירות נטחנת כי אז - לפני בוא הגיוס דייקת כמו בד"ר סוס ודאי כעת אתה עייף ובמשקל קצת מזייף אבל אמרו כבר לפנינו על כל פשעים אהבתינו תכסה ולא אכפת לה כי עודך מצחיק לאללה ועובדה, בחור כמוני לא שייקספיר אך לא תמהוני ממשיך לצחוק מהשטיקים 'כיף כיופק'! כך אומרים? [ליצירה]
- [ליצירה] אח כמה טוב שחזרת... [ליצירה]
תגובות