[ליצירה]
יפה, אך האם יש מקום להכניס קטע כזה, של ביקורת-נסיון לעודד-דברי חיזוק-אופוריה-אמנון יצחק-מסיונריות-(?!?), לסיווג של שירה, האם לא עדיף להשאיר את זה בגדר של קטע, או הרהור, או רק להראות את זה לאנשים שצריכים את זה בגדר חיזוק?
ציפור
[ליצירה]
:)*
סו- את גדולה.
זו הגדולה של הסופרים הגדולים- לקחת אירוע קטן ושולי לכאורה, ולהפוך אותו לסיפור יפיפה כדוגמת זה.
we want more!
כישרון את. משו.
[ליצירה]
?
את המשפט שכתבת בפרטים שלך פתחת ב"איש חינוך".
איש חינוך?- "את פצצה מתקתקת" ?
אמנם אני כבר לא ממש מגיב כאן באתר, אבל לא יכולתי שלא לחרוג ממנהגי בשביל כמה סימני שאלה שהייתי חייב להכניס כאן כתגובה, קבל:
???
ושוב:
? ? ?
[ליצירה]
*
אוקיי, אז בשבת אחרי האוכל, שכבתי לי על המיטה, בהיתי בתיקרה, בהיתי בשולחן, בכיסא, במחשב, ובארון ספרים, ואז- ממש אז- צד את עיני הספר 'שני ירחים', ואמרתי לעצמי 'טוב, נו.. תן לספר האמריקקי הזה עוד צ'אנס', ולקחתי אותו לקריאה חוזרת, ושכבתי וקראתי. וקראתי. וקראתי. ועברתי לסלון כי כבר שקעה השמש ולא היה לי אור בחדר. ויצאה שבת וגמרתי את הספר. ואפילו הזלתי דמעה בסוף, כשחמציצית זצ"ל החזירה נשמתה לבורא.
אמנם לא התרגשתי כ"כ כמו שנכתב בביקורות על הספר. אבל הזלתי בסוף דמעה- וגם זה משהו...
למי שאהב ועדיין לא קרא את 'מישהו לרוץ איתו' -לרוץ לקרוא! אותו סגנון, רק ש'מישהו לרוץ איתו' הוא ישראלי, עם שמות ישראלים, עם סיטואציות ישראליות, בירושלים- בליפתא. כחול לבן. קל יותר לקרוא ולהתחבר.
אוייש.. לא כל כך אהבתי את פרי-בי. ואני חושב שהסופרת הייתה צריכה למצוא בספר את המקום להאריך על בן ולספר על הקטע של הנגיעות ולמה הוא נרתע- לא סופר עליו מספיק. ספר חביב.
:) רק אושר
[ליצירה]
גִיייייייייייי
קטע כואב ויפה.
אבל עד מתי תכתוב קטעים כאלו?
מתי תתחיל להיות אופטימי?
מתי תלמד לנתב את הכשרון האדיר שניחנת בו למקומות נכונים, אופטימיים?
אותה תמונה. זוויות שונות. (ולך אני לא צריך לפרט על זוויות צילום, ולמה אני מתכוון). תתחיל לצאת מהמסגרת להביא לנו לצורה תמונות אחרות, ומי יתן והם יהיו יפות ונוגעות לא פחות מהקטעים שקיימים.
תגובות