אשר ממנו נבעו
כל תהומות עולם
שממנו הוּשתו
איילות קלות בדרך
כסם חיים מרוה
אותו בַּהוא
ציפור נודדת
-
נודד לי ממקום למקום.
מחפש.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כמה פעמים ניסיתי להתחיל את הספר.. -המון! אולי 10 פעמים בלי להגזים! אבל בכל פעם- עם כל הביקורות המהללות שיש לו, לא הצלחתי להסתדר עם השפה והמנטליות האמריקאית המתפרצת מכל משפט וציטוט שבספר. קשה. אבל שיכנעת אותי לנסות שוב. מבטיח לעדכן. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. יפיפה. עושה בראש אסוציאציות של חוף ים לבן ואור גדול.. פשוט מקסים [ליצירה]
- [ליצירה] ? את המשפט שכתבת בפרטים שלך פתחת ב"איש חינוך". איש חינוך?- "את פצצה מתקתקת" ? אמנם אני כבר לא ממש מגיב כאן באתר, אבל לא יכולתי שלא לחרוג ממנהגי בשביל כמה סימני שאלה שהייתי חייב להכניס כאן כתגובה, קבל: ??? ושוב: ? ? ? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. קצר וטוב. [ליצירה]
- [ליצירה] דוד, הייתי חייב להגיב. חוץ מזה שהקטע עצמו יפיפה במושגים של יפיפיות תהומית.. הוא גם נורא נגע בי בכל מיני מקומות, במיוחד בגלל הביטויים שהשתמשת בהם- "איזה *טרנס* מופרע בוקע מאי שם, נראה כאילו הים רוקד לצליליו. או שמא זהו *רטט* של זעם המאיים להתפרץ בנחשול פתאומי, למחוק כל זכר לרעש המפריע את שתיקתו שלו." וגם בגלל כמה רעיונות בקטע שנמצאים גם בכמה קטעים שלי. אבל ממש הייתי חייב להגיב בגלל שמה שכל כך ציפיתי לו קרה- אוי דוד! ! דוד!!!! סוף סוף אתה מתחיל להוציא מעצמך את המיץ הנכון.. :) [ליצירה]
- [ליצירה] מויש? הבל ורעה רבה? אתם עוד קיימים? עוד יש חיים בצוּרָע? איי איי איי, תגעגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מוישל! אם רק.. אם רק....... אם רק השיר היה פסל שאפשר היה לגעת בו ולמשש אותו.. אם רק.. ניסיתי למשש את השיר.. לא הצלחתי לגעת.. שיר חזק שגורם להזדהות עם הכאב הטמון בו- עם כל חוסר ההבנה הבסיסית של עומקו. מבטיח שיהיה טוב. מתישהו. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] * הי.. אני מסמיק.. רוצה אולי לומר לי למה כל כך אהבת את זה? שי [ליצירה]
- [ליצירה] סו.. איך קראת לזה?.. "ארספואטיקה.. קטגוריה בפני עצמה" הריחות הנודפים מן הכתוב לעומת המציאות והרגש ברובד החיים היומיומיים. הרגשת הזרות לכתיבה (-כמו בשיר של אלתרמן), הבעת האני בכתיבה. האני האחר המתגלם בכתיבה. אני מפחד להאריך.. מפחד לגרוע מהניחוח שעולה מהשיר. מקסים. שי :) [ליצירה]
תגובות