[ליצירה]
...
אודיה, רק אומר תודה על אישורך שיש לי תקוה. ממש לא הייתי יודע מה לעשות בלי תגובתך ה-נ-ו-ר-א מפרגנת. נ-ו-ר-א!
קשיים בפירגון? רוצה לדבר על זה? ..לא ביקשתי שתגיבי לי, את יודעת.. אם את רוצה לומר שזה מכוער- תאמרי, אני לא אקח את זה קשה. את רוצה לומר שזה יפה- תאמרי, גם את זה אני לא אקח קשה, ואפילו אשמח. אבל התנשאות? לא עלי.
ישראל- תודה.. :) אני לא איש של טיוטות, אני דוגל בשיטה שאם יצא לך קו שהוא לא לגמרי סוטה מהציור- אל תמחוק, תמשיך לצייר איתו. ציור ראשון שלי. וזה לא שעשיתי אותו עיוור, פשוט יש לי נטיה בציורים להשאיר את העיניים מוסוות.. לויודע למה.. אולי אני לא אוהב לצייר עיניים..
[ליצירה]
**
גמרת את הקטע ב'סוף'. את בטוחה?
לכל סוף יש התחלה חדשה, ומהמקום הכי נמוך ושפל אפשר רק לעלות. לפני כמה ימים שמעתי באיזו סדרה משפט שנורא נגע בי: "אני רוצה לחיות. אני רק לא יודע איך", כל מילה מבחינתי מיותרת.
החיים האלה, עם כל הרוע שבהם, שווים שנחיה אותם. אין לנו ברירה. צריך ללמוד להנות. אין לנו ברירה.
[ליצירה]
:)
וואו מישי.. שכוייח על הפרשנות..
זה קטע שדליתי ממחברת ששכבה בעומקי מגירתי.. כמדומני זה נכתב אחרי הפיגוע בקו 2, כשממש הרגשתי שאני לא מסוגל לחיות כאן בארץ.
אבל שוב, מישי- נקודת ראות ממש חמודה ומעניינת, את שופכת אור חדש על הקטע.
אסתריקה, אני לא מצפה להזדהות. וטוב שאת לא מזדהה. צריך להביט על הצדדים הטובים שיש לנו.
[ליצירה]
יפה, אך האם יש מקום להכניס קטע כזה, של ביקורת-נסיון לעודד-דברי חיזוק-אופוריה-אמנון יצחק-מסיונריות-(?!?), לסיווג של שירה, האם לא עדיף להשאיר את זה בגדר של קטע, או הרהור, או רק להראות את זה לאנשים שצריכים את זה בגדר חיזוק?
ציפור
תגובות