פרח
ציפור נודדת
-
נודד לי ממקום למקום.
מחפש.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] למי שייך הפרח? הפרח ממש יפה ונראה גם ריחני למדי. אבל פרח... לא יכול להשאר לבד- צריך להקדיש אותו למישהו..לא? [ליצירה]
- [ליצירה] אז אתה גם צייר?:) ציור נחמד. הפרח עצמו יצא טוב, הייתי משפצת קצת את הגבעול והעלים.. אם לא ציירת כבר יותר משנתיים,וזה מה שיצא לך,זה מראה שאתה מסוגל להרבה יותר..:) [ליצירה]
- [ליצירה] מה שלו מובן זה למה לנסות לעמוד כנגד הרצון הזה. מה רע בו?? [ליצירה]
- [ליצירה] אופפ..התכוונתי *לא* מובן, כמובן. [ליצירה]
- [ליצירה] ואל תעזוב אותו יותר אף פעם, בבקשה. הזכרת לי, באמת שכבר המון זמן לא ציירתי.. נו טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] ~*~*~*~* מקסים מקסים מקסים!!! האפקט של השחור לבן פשוט עושה את זה.. [ליצירה]
- [ליצירה] :) זה מקסים! [ליצירה]
- [ליצירה] :) זה מקסים! הכי אהבתי, או יותר נכון - הכי אני אוהב את האיזור השמאלי שבין שכבת עלה הכותרת הקיצוני לפנימי יותר. הוי, ציירים, אף-פעם לא הבנתי את יכולתכם. [ליצירה]
- [ליצירה] שי! זה ממש יפה. מצטרף לשאלתו של החתלתול.. ואני עוד תוהה על ציור אחד שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] האמממ... מעניין. אני תוהה מה יש בשיר הזה ומה עומד מאחוריו. יש בראשי כמה אפשרויות לפירוש השיר, אך אולי כדאי שאשתוק. חמוד. שי :) [ליצירה]
- [ליצירה] * מדהים. ציירת ציור יפיפה של אותו רגש מוכר [ליצירה]
- [ליצירה] אביוסתיו- אכן אלוף התגובות. לא נטפלתי לשיר שלו, פשוט זה שירו היחיד שראיתי. אין לי מספיק זמן לשוטט כאן.. אלוף תימן. [ליצירה]
- [ליצירה] * מזדהה. [ליצירה]
- [ליצירה] מויש? הבל ורעה רבה? אתם עוד קיימים? עוד יש חיים בצוּרָע? איי איי איי, תגעגעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] בעעעעעעעעעעעע ע-ד-י !!!! מה עשית? * יוסל'ה שר ברקע את ה'מבדיל'. שקיעה. עצוב. ציפורים מבואסות חגות מעל ראשינו. פרידה * בנץ.... עזב... אל מול עיני ההמומות ופי הפעור.. והוא עוד עושה את זה כתגובה לקטע שלי. אין יותר בנץ. (לפחות בצורה) אם היה זה דף נייר ולא דף ברשת, היה כאן רטוב קצת בדף. בנץ.. אפילו יצירה אחת לא השארת למזכרת. אח.. לא נותר אלא להתרפק על ימי העבר עם בנץ וגוגוק. יהי זכרם ברוך. ובנץ- זה שפרשת לא אומר שאסור לך לקפוץ מדי פעם לבקר, להתעדכן (ואולי לחזור) [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ.. כל כך.. לא יודע.. זה כל כך! [ליצירה]
- [ליצירה] * אוקיי, אז בשבת אחרי האוכל, שכבתי לי על המיטה, בהיתי בתיקרה, בהיתי בשולחן, בכיסא, במחשב, ובארון ספרים, ואז- ממש אז- צד את עיני הספר 'שני ירחים', ואמרתי לעצמי 'טוב, נו.. תן לספר האמריקקי הזה עוד צ'אנס', ולקחתי אותו לקריאה חוזרת, ושכבתי וקראתי. וקראתי. וקראתי. ועברתי לסלון כי כבר שקעה השמש ולא היה לי אור בחדר. ויצאה שבת וגמרתי את הספר. ואפילו הזלתי דמעה בסוף, כשחמציצית זצ"ל החזירה נשמתה לבורא. אמנם לא התרגשתי כ"כ כמו שנכתב בביקורות על הספר. אבל הזלתי בסוף דמעה- וגם זה משהו... למי שאהב ועדיין לא קרא את 'מישהו לרוץ איתו' -לרוץ לקרוא! אותו סגנון, רק ש'מישהו לרוץ איתו' הוא ישראלי, עם שמות ישראלים, עם סיטואציות ישראליות, בירושלים- בליפתא. כחול לבן. קל יותר לקרוא ולהתחבר. אוייש.. לא כל כך אהבתי את פרי-בי. ואני חושב שהסופרת הייתה צריכה למצוא בספר את המקום להאריך על בן ולספר על הקטע של הנגיעות ולמה הוא נרתע- לא סופר עליו מספיק. ספר חביב. :) רק אושר [ליצירה]
- [ליצירה] גִיייייייייייי קטע כואב ויפה. אבל עד מתי תכתוב קטעים כאלו? מתי תתחיל להיות אופטימי? מתי תלמד לנתב את הכשרון האדיר שניחנת בו למקומות נכונים, אופטימיים? אותה תמונה. זוויות שונות. (ולך אני לא צריך לפרט על זוויות צילום, ולמה אני מתכוון). תתחיל לצאת מהמסגרת להביא לנו לצורה תמונות אחרות, ומי יתן והם יהיו יפות ונוגעות לא פחות מהקטעים שקיימים. [ליצירה]
- [ליצירה] דוד, הייתי חייב להגיב. חוץ מזה שהקטע עצמו יפיפה במושגים של יפיפיות תהומית.. הוא גם נורא נגע בי בכל מיני מקומות, במיוחד בגלל הביטויים שהשתמשת בהם- "איזה *טרנס* מופרע בוקע מאי שם, נראה כאילו הים רוקד לצליליו. או שמא זהו *רטט* של זעם המאיים להתפרץ בנחשול פתאומי, למחוק כל זכר לרעש המפריע את שתיקתו שלו." וגם בגלל כמה רעיונות בקטע שנמצאים גם בכמה קטעים שלי. אבל ממש הייתי חייב להגיב בגלל שמה שכל כך ציפיתי לו קרה- אוי דוד! ! דוד!!!! סוף סוף אתה מתחיל להוציא מעצמך את המיץ הנכון.. :) [ליצירה]
תגובות