[ליצירה]
אז אתה גם צייר?:)
ציור נחמד.
הפרח עצמו יצא טוב,
הייתי משפצת קצת את הגבעול והעלים..
אם לא ציירת כבר יותר משנתיים,וזה מה שיצא לך,זה מראה שאתה מסוגל להרבה יותר..:)
[ליצירה]
:)
זה מקסים!
הכי אהבתי, או יותר נכון - הכי אני אוהב את האיזור השמאלי שבין שכבת עלה הכותרת הקיצוני לפנימי יותר.
הוי, ציירים, אף-פעם לא הבנתי את יכולתכם.
[ליצירה]
מוישל!
אם רק..
אם רק.......
אם רק השיר היה פסל שאפשר היה לגעת בו ולמשש אותו.. אם רק..
ניסיתי למשש את השיר.. לא הצלחתי לגעת..
שיר חזק שגורם להזדהות עם הכאב הטמון בו- עם כל חוסר ההבנה הבסיסית של עומקו.
מבטיח שיהיה טוב. מתישהו.
[ליצירה]
אוי דנדושי!
דנדנושילה!
איזה מעודד אתה- לעשות מסיבת הפתעה לעצמי, לשבת עם עצמי ולדסקס עם עצמי עד זוב דם.. איזה הצעות מפתות יש לך...
אולי אני גם אכתוב כרטיס ברכה לעצמי..
סתם... אל תקח את זה קשה.. הכל בסבבה.. :)
[ליצירה]
:)*
סו- את גדולה.
זו הגדולה של הסופרים הגדולים- לקחת אירוע קטן ושולי לכאורה, ולהפוך אותו לסיפור יפיפה כדוגמת זה.
we want more!
כישרון את. משו.
[ליצירה]
*
למה 'עלאק ישל"צ'? אני דווקא הייתי קורא לזה 'ישל"צ במיטבה'..
'צלחת מעופפת'.. -תודה שזיכית אותי בתגובתך הראשונה באתר.. אני מסמיק ומוחמא.. :)
רעות.... ?... (רוצה לפרט מעבר לשלוש נקודות? :) )
[ליצירה]
*
אני מניח שלהד יש כמה מובנים, שהמתבקש מבניהם הוא הד הצעקה, שבזמן הצפיה לתשובה שתבוא ותרומם אותך, לאיזו יד מושטת, אתה רק שומע את עצמך.
כאמור, אני מניח שיש עוד משמעויות.
[ליצירה]
[ליצירה]
*
אוקיי, אז בשבת אחרי האוכל, שכבתי לי על המיטה, בהיתי בתיקרה, בהיתי בשולחן, בכיסא, במחשב, ובארון ספרים, ואז- ממש אז- צד את עיני הספר 'שני ירחים', ואמרתי לעצמי 'טוב, נו.. תן לספר האמריקקי הזה עוד צ'אנס', ולקחתי אותו לקריאה חוזרת, ושכבתי וקראתי. וקראתי. וקראתי. ועברתי לסלון כי כבר שקעה השמש ולא היה לי אור בחדר. ויצאה שבת וגמרתי את הספר. ואפילו הזלתי דמעה בסוף, כשחמציצית זצ"ל החזירה נשמתה לבורא.
אמנם לא התרגשתי כ"כ כמו שנכתב בביקורות על הספר. אבל הזלתי בסוף דמעה- וגם זה משהו...
למי שאהב ועדיין לא קרא את 'מישהו לרוץ איתו' -לרוץ לקרוא! אותו סגנון, רק ש'מישהו לרוץ איתו' הוא ישראלי, עם שמות ישראלים, עם סיטואציות ישראליות, בירושלים- בליפתא. כחול לבן. קל יותר לקרוא ולהתחבר.
אוייש.. לא כל כך אהבתי את פרי-בי. ואני חושב שהסופרת הייתה צריכה למצוא בספר את המקום להאריך על בן ולספר על הקטע של הנגיעות ולמה הוא נרתע- לא סופר עליו מספיק. ספר חביב.
:) רק אושר
תגובות