מתנתקת לרגע מהמציאות הכואבת מנסה להרגע, ולאגור כוחות. רוצה לא לדאוג, ובכל זאת דואגת שאולי יכנסו בי הרוחות הרעות. אז במקום לפחד ולחשוש מהלא נודע, אני מדמיינת לי עולם אחר ונפלא.. הופכת לרגע למישהי אחרת בעולם דימיוני ומאוד מושלם. לוקחת את כל הדמויות, ואיתן משחקת הן בובות על חוט, בעל כורחן. הוא אומר מה שצריך, מה שנכון והיא מצידה מגיבה בהפתעה. רק חסר הנחש, שיזחל על גחון, כדי שהחלום הזה יהיה גן העדן המופלא. מקום בו כל הרצונות מתגשמים והם חיים באושר ועושר. מקום בו כל הכאבים מתגמדים, ואנשים חיים בו ביושר. אז למה המקום הזה קיים רק בחלומות?!? ולמה אי אפשר לחיות בדמיונות?!? למה צריך להתעורר מהחלום, וכמו כולם, להתפקח ולהבין שאני עוד כלי משחק, בבית הבובות שקוראים לו "עולם" ???