ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
עדי .
-
אני אחלום לנצח...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] היי, זה ממש חמוד. ממש. רק, איך לומר, קצת עיצבנו כל ההמוני אנטרים שבין לבין, זה עצר את הסיפור. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. ברור כזה. עדי [ליצירה]
- [ליצירה] רוצה לבכות? תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך. השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!! [ליצירה]
- [ליצירה] :) מרשים לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים. מדהים ביותר. אני חושבת שיהיה חזק יותר בלי שלוש הנקודות בסוף שתי השורות האחרונות. נקודה אחת תשאיר יותר חוזק. לפחות באחת מהשורות. חוץ מזה, ממש יפה. [ליצירה]
- [ליצירה] שטויות. [ליצירה]
- [ליצירה] יש הבדל פרפור, יש הבדל בין מצב בו *אני* ארדוף, או ש*הם* יִרָדְפוּ. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אני חייבת להגיב. גרבילים אוהבים תפוחים. מאוד. (אבל אתה יכול לנסות גם שסק אם אתה מתעקש) [ליצירה]
- [ליצירה] הה, התגעגעתי!! תכתוב עוד, שומע? מייד. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפורים רציניים, סיפורים לא רציניים, את פשוט מוכשרת.... טוב, טוב. [ליצירה]
תגובות