ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
תגובות
בעזרת ה'.... הוא יגיע וילמד אותך....
ממש יפה הזדהתי ואהבתי כל מילה!
פרח בר...
[ליצירה]
אויש,
שי, שוב אתה עם הדברים האלה שלך?
זה לא בסדר, סוף כזה, הרי זה ברור שהוא מגביה את "קול המוזיקה" ברדיו, ותסלח לי, אבל זה פשוט לא שייך באתר כזה. איפה הצנזורה??
זה מסוכן, לעשות דבר כזה בכביש.
אתה לא בסדר.
זה בעצם שיר על אדם שניסה, והשתדל, אבל החיים שוחקים אותו, והוא שט בזרם כמו דג מת שלא חושב, מוזיקת חייו כבר לא משפיעה עליו, ואתה מדמיין לעצמך את התמונה, ושומע את המוזיקה הרגועה, ורואה אותו מציץ מהחלון, מוציא את הראש, המוזיקה נפסקת ככה, שומע את הצפירות, מכניס שוב את הראש, הסונטה של באך (או מה שזה לא יהיה, לא מבינה בזה) מגיע לקטע הגבוה, חזק, בומבסטי הזה שלה, הוא מוציא שוב את הראש מהחלון ודופק קללה עסיסית כזאת.
זהו. אבוד לו. הוא נכנע, הוא כל כך חלש, ואפילו לא מודע לזה. האוויר המזוהם הרעיל אותו. אולי הוא מתרץ לעצמו, זהו, אם אני רוצה להמשיך לחיות בעולם הזה, אני חייב להתרגל לזיהום. רק ככה,
כמו דג מת.
[ליצירה]
[ליצירה]
הוי,
"ומלמדין אותו [את העוּבּר] כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה." (נידה ל:)
המחשבה האחרונה שעוד נותרה לו לנחוץ.
(אוף. השיר של אמיר גלבוע לא כאן. הוא יפה, ומתאים.)
הסקרנות התמימה של הילד. היעדרותה של האם מהתמונה. רק האב בעולם שלו. אוהב, שליו, שלווה כזאת, דממה, אומרים שממש שקט שם בשניה שאחרי.
אהבתי את כל המשמעויות השונות של האצבע,
שיר טוב.
תגובות