ודיברנו על תנועות.
וניתחנו שפת-גוף.
וסיפרו על רגליים שאומרות אומץ,
ולימדו על ידיים מקרבות,
ואני יושבת פה, לבד, אחרי הכל,
מנתחת כל מילה.
כל תנועה, כל הברה,
את שפת הגוף שלך,
ומי ילמד אותי
את שפת-הגוף של
האהבה?
תגובות
בעזרת ה'.... הוא יגיע וילמד אותך....
ממש יפה הזדהתי ואהבתי כל מילה!
פרח בר...
[ליצירה]
שי, יא מצחיק אחד, מטופש זה לאו דווקא משהו רע (:
ואף ההפך. (לא ההפך מזה, ההפך מזה. נו, כן.)
נונסנס=שטויות=אמור להיות מטופש, ואם לא, אז בהחלט יכול להיות כזה.
היי, שלא יובן אחרת, אני מתה על הסיפורים המטופשים שלך.
[ליצירה]
רוצה לבכות?
תשאיר את העיניים פקוחות פקוחות בלי למצמץ, זה יבוא גם עם כל האפקטים הנלווים, העיניים האדומות והכל. למען האמת- אפילו עם העצב. תופעה מעניינת. כשאתה בוכה, גם אם זה לא אמיתי, אתה נהיה עצוב. ולהיפך. אם תחזיק חיוך מאולץ, תהיה שמח- אפשר להסתכל על זה כסוג של דיסוננס קוגנטיבי- איך זה יכול להיות שאני עצוב, הרי אני מחייך. מסקנה: אני צריך להיות שמח. ואז נהיים שמחים. ולהיפך.
השיר ממש יפה, אהבתי את ה'הצפתי מבט'!!
[ליצירה]
..
רדפוש, אני פשוט אוהבת אותך! (;
אין עליך.
זהו. הייתי בטוחה שכתבתי על זה אבל מסתבר שלא; יש את העניין של ההדרגתיות בהבנה. בהתחלה הכלים - אז הלא מובן - החצי מובן - המובן והמסודר באופן שלם.
לילה טוב.
תגובות