*
בעצם רוצה
רק ענף
לאחוז בבטחה
בשטף נהר החיים.
ובינתיים
נסחף מצד לצד
ותוך כך
מחזיק בכל הבא,
בכל שורש, בכל פרח,
עד היכן שידי מגעת,
מחזיק חזק,
מנסה, רק מנסה.
ומייד, זורק הצדה,
שמא
יגבר הזרם
ואני
אזרק הצידה
ואשאר שוב
לבד.
אמיתִּי .
-
זה המקום לפעמים לפרוק קצת,
ולפעמים השפה לא מובנת
אלא למי שמקשיב היטב
לעצמו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אין לי מילים.. מזדהה.. אבל אני מאמינה שבסופו של דבר, אני אמצא במי או במה להאחז, והזרם כבר לא ימשוך אותי לאן שאני לא רוצה להימשך.. [ליצירה]
- [ליצירה] "...וכמו שזה קורה בזרם של נהר, או של רחוב, כשענף אחד נתקע מיד מצטופפים סביבו אחרים. זה החוק, זו הפיסיקה של התנועה בתוך זרם..." (מישו לרוציתו. גרוסמן) [ליצירה]
- [ליצירה] (רק רציתי לומר שקראתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] --- גם אני [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אוהב לרדוף אחרי רגשות, זה נראה לי מיותר. אתה אף פעם לא תמצא אם תחפש *שמחה*. זו התרכזות בדבר שלית לו מרמיה שלום, והוא רק הארה עליונה מהדבר העליון, אותו יש לחפש. זה מה שאני חושב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה. אבל הרבה יותר מזה זה אמיתי. ואין לי מושג באמת מאיפה יונתן שבסיפור לקח את הכוח, אבל אני יודע שאם הוא ימשיך לברוח, יהיו לו צלקות לכל החיים, שיחייבו אותו או להמשיך לברוח כל חייו, או להתמודד ממקום שהבריחה הרבה יותר טבועה בנפשו. אם אני מעביר את זה לרובד של מציאות, בפני יונתן עומדת דרך ארוכה, שלא ברור מה יקרה בה. בחיים לפחות, זה לא שפתאום איזה מישהו כזה עושה פעולה חד פעמית ופורץ את כל החומות. זו עבודה של שנים. [ליצירה]
- [ליצירה] גם שקיעת השמש הפכה לקלישאה. וגם המילים עצמן. והעולם. תלוי איך מסתכלים על זה. --- ובאמת כל אחד הוא מיוחד, ככה אני חושב. [ליצירה]
- [ליצירה] קצת נאיבי... "פתאום הוא הבין הכל"? הרגלים כאלה קשה לשבור.לא פשוט. [ליצירה]
- [ליצירה] בע"ה. היום בערב או מחר, בע"ה. אני אשתדל להגיב על מה שאמרת שיר, בתוכו. [ליצירה]
- [ליצירה] יונתן שלום... (יצא לי קצת פילוסופי, יותר דומה להודעה בפורום תרבות, אבל חפיף) יונתן, כפי שאתה יודע, ראיתי את המכתב על הכוננית בחדרנו, שלי ושל אמיתי, ולאחר שקבלתי את רשותך, קראתי אותו. אני חייב לומר, לפני הכל, שקראתי את מכתבך בשקיקה. ניכר בהחלט כי כח כביר מניע אותך, ואעיז ואמר גם כי נראה שכח זה נובע מפנימיות נשמתך, שעורגת להתחברות עם מקורה, עם אושרה העילאי. כח כזה אינו נפוץ כל כך בקרב האנשים שהכרת, וגם לא אצל רוב אנשי העולם בכלל. אנשים נוטים לחיות כך סתם, בלי להקשיב לקול הפנימי הקורא בקירבם. על כך יונתן, אני מעריצך ממש. אני, שהעדפתי להאחז במוכר, בנוח, בקרוב אלי. שהסתפקתי בבינוני, ב'בסדר', ולא המשכתי הלאה, אל השלם, אל האינסופי, אל ההרמוני. אתה מזכיר הרבה את החיפוש אחרי האש, העוצמה, הרגש המתלהט. אתה רוצה, ובצדק, קשר חי, אמיתִּי ומחמם עם בוראך, ולא תסכים להסתפק במעשים נבובים, ריקים מתוכן וחסרי פשר. אני חושב שנק' המוצא שלך, טעונה תיקון קל. נק' המוצא לא צריכה להיות "איפה א נ י מרגיש טוב יותר, עוצמתי יותר, להט ודבקות", אלא "איפה א נ י מקיים יותר את רצונו של ב ו ר א י", או אולי בניסוח פחות *דתי*, "היכן נמצאת האמת". תהום מפרידה בין שתי הגישות. כי בעוד שלהט ודבקות הן תחושות סובייקטיביות במהותן, האמת היא אחת, כללית וגדולה. מה שאני מחפש זה את הקישור ש ל י אליה, את מה א נ י יכול, בכלים המוגבלים שיש לי, לקלוט ממנה. דבקות ולהט היו גם במעשי העגל, בכלל במעשי עבודה זרה למיניהם. יצר עבודה זרה הוא מרכזי וחשוב מאין כמוהו בעבודת ה'. ידוע אותו הסיפור על חכמים שביטלו את יצר ע"ז ובאותו היום ראו עמ' אש שיוצא מבית קדשי הקודשים. אך צריך לדעת שהוא רק כלי שרת בידינו למלא את רצונו של ריבון העולמים ולא יותר מכך. הרדיפה אחרי התחושה, אחרי הסיפוק העצמי, היא לא זו שתביא אותנו לחיי שלמות אמיתִּיים שיונקים משפעו של הקב"ה, היא תביא אותנו לתחושת ריקנות. היא תביא אותנו לכך שאף פעם לא ממש ניגע בנקודת הכמיהה, תמיד נסתובב סביבה. --- בהמשך לכך, חוסר הדבקות שנראה באנשים הוא אינו מדד לנכונותה או אי נכונותה של הדרך. ואדרבה בדרך חדשה, כמו זו שלנו, שעדיין לא נתבררה די צורכה. צריך להתבונן בתכנים שהדרך מציעה, במהותה, ולא להיתפס לאיך שמתנהגים כולם. כשקראתי את מה שכתבת, עלתה במוחי תמונה של אותו אדם חילוני, שדנתי איתו על דרך החיים הנכונה. בעוד שאני ניסיתי להציג את הדברים כלעצמם, הוא התעקש להאחז בעובדה ש"הדתיים מושחתים", כדבריו. ניסיתי להסביר לו שהדברים לא פשוטים, שבכל חברה יש שוליים ובודאי בחברה דורשת כל כך, כמו שלנו. ניסיתי שיבין שנתון כזה לא משקף, ולו במעט, את נכונותה העצמית של הדרך. אך הוא התעקש לנופף באמירה הזו, ולצערי לא הצלחתי להגיע איתו למקום ממנו מנהלים דיון. אותו מקום של ענווה, של הקשבה, של בחינת העובדות בצורה שאינה נושאת פנים למשהו או למישהו, מלבד האמת עצמה. כך אני חושב שהי'ה עליך לנהוג, ואולי עוד לא מאוחר לכך. בכל צימצום יש כוח. בכל פשטות יש כוח. תורת ברסלב שמה דגש חזק על הפשטות, וניתן לראות כמה היא סוחפת. אבל בפשטות יש גם סכנה, סכנה להיתפס לפשטנות. העולם מתחלק מהר מאוד לשחור- ולבן, טובים- ורעים, מה שצריך ללמוד – ומה שלא. תפיסת העולם המורכבת, העולם על כל גווניו, המציאות ברמה העמוקה שלה, נעלמת מאיתנו לאט לאט. כאשר אני לא מנסה לבדוק מדוע הקב"ה גרם לתהליך זה או אחר בעולם, למה התפרץ כח כזה או אחר ולמה דווקא עכשיו, אני עלול להסתכן בצרות מחשבה, כזו שמקטלגת מיידית "זה משלנו- זה משלהם". אני עלול להלחם בתופעות שאינם מצריכות מלחמה, אלא מצריכות הבנה, או הפניי'ה לכיוון קצת שונה. אני עלול לזרוק אבנים על מכוניות בשבת או להתכתש עם חיילים, כשהבעי'ה עמוקה הרבה יותר, ומצריכה פיתרון עמוק הרבה יותר. במקום שאתה נמצא עכשיו, הדברים ברורים מאוד, פשוטים מאוד. אני מאוד מבין את הצורך שיש לך בזה. אחרי חיים של "בואו נמצא את הטוב שבכל דבר", של "ממלכתיות" פאסיבית, הכח לעשות, לפעול, לשנות, פועל אצלך במלוא עוזו. אני מציע שתנסה להתנתק מהתחושות שאופפות אותך, שתנסה להקשיב למציאות כפי שהיא באמת, על כל מורכבותה וציבעוניותה, וכך אולי תזכה, והלוואי שאזכה ביחד איתך, להגיע אל אותו השביל, אל אותה הדרך, שתקרב אותנו בכל יום קצת יותר. תודה לך על שהעזת, אלעד. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'... כל כך... [ליצירה]
- [ליצירה] מחלת נפש. שכולנו לוקים בה. שנתגבר בע"ה. אני לא מבין את הביטוי נהמא דכיסופא, החיים שלך ממנו, כל תכונה או יתרון שיש בך הם ממנו, אז למה אתה מתבייש לקבל את הטוב שהוא מציע לך לקבל? העניין הוא להתבטל לדעתי, לא יודע. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה. אילו תגובות יפות! הרבה זמן לא קיבלתי כאלה. תודה לכם. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הזה, שנכתב מתוך ריק, נראה לי כמו התחלה של כתובת. הכתובת משתנה עם הזמן, מתמקדת. התפילה תפעל את פעולתה, כאשר היא מוסבת על מי שאני עכשיו. --- אני אוהב את הפשטות שלך. [ליצירה]
תגובות