יש ימים,
שאינני מצליחה להתחמק
מתחושת החיסרון.
אני מודה לבורא העולם
על כל מה שיש
אך אינני מצליחה
להתחמק
מתחושת החיסרון.
כמו חור גדול
בבטן -
פעורה לרוחות,
אשר גם הקלות שבהן
מערערות את שיווי משקלי.
מנסה להיאחז
בכל שמסביבי
אך אלה אינם מצליחים
לייצבני,
ואני מתעייפת מלנסות.
אני מבינה,
אם אין אני לי מי לי,
אך לא מבינה,
עד כאב, סחרחורת, וחולשה
כי כשאני לעצמי
מה אני?
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לחזן הנודד וליהודית תודה על השיר של זלדה. היא אחת מהאהובות עלי ביותר. אהמממ, מוזר שהשיר הזה נעלם מעיני עד היום. באיזה מספריה הוא מופיע? ותודה גם לך, יהודית. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצאתיו בספר "שירי זלדה" שיצא לאור לאחר מותה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, כמובן). אם מדברים על 'שירה רליגיוזית', או, ביתר-ספציפיות: 'שירה אמונית-יהודית' בדורות האחרונים, היא לדעתי ה-משוררת (בה"א הידיעה), אם וסוללת-דרך לכל המשוררים ה'אמוניים' הבאים אחריה (קפלון, קוסמן, איזקסון, רבקה מרים, וכו' וכו' וכו'...) [ליצירה]
- [ליצירה] אף אחד אינו יכול לברוח מתחושת החיסרון, גם לא המושלמים ביותר... אני חושבת שזה נעוץ בעובדה שלמן האנושי אין פסגה- היכולת שלו, במידה מסוימת, אינסופית, ולכן- היכן שלא נהיה על הציר- תמיד נחוש בתחושה הזו, תחושת החיסרון... לכן אול מוטב שנלמד לקבל אותה, כחלק מאיתנו, ממש כמו שאר התחושות, או כמו אחד האיברים- ונשתמש בה כקרש קפיצה... [ליצירה]
- [ליצירה] כן... מזדהה. אבל לפעמים- זו לא רק תחושה של חיסרון, זו גם תחושה של 'נמיכות-הרוח'... וזה מזכיר לי שיר של זלדה בנושא (אנסה לצטט מזכרוני:) ואיקץ, והנה הבית מואר אך אין איש עימי בבית ועצב כזה וצער. והלא ... השמש- דבר יום ביומו והלא הר, והלא אש, הוי! היופי נתקע כמו סכין בלב. [ליצירה]
- [ליצירה] ואם לא עכשיו אימתי אביע הוקרתי והזדהותי. שיר נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] קריאת "אמאל'ה" נתמלטה מפי מכירה. היטב היטב מכירה. רק שאף פעם לא הייתי מצליחה להסביר... מצויין. [ליצירה]
- [ליצירה] אקומה צריך (ואפשר) למלא את עצמנו בעצמינו. אני אסביר את עצמי... כמו שהגוף משלים את העור הנקרע בפצעים, כך הנשמה משלימה את החור הנפער... הסוף ממש מסחרר. כמעט נפלתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מהמם מזדהה לחלוטין, מקסימום יש פורום "דייטים", עליסה [ליצירה]
- [ליצירה] אקומה נא... בס"ד קראתי. הוקסמתי. הזדהיתי?... יותר מזה. הרבה יותר מזה. לפעמים אני חושבת, שהקול הצועק מתוך המילים שלך, הוא אותו קול הצועק מתוך תוכי עצמי. את המחשבות המתרוצצות בראשי סביב סביב, הצלחת להפוך למילים, מילים השוזרות חוטי זהב דקים היישר בתוך ליבי... מדהים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים ומצחיק נהניתי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] רן, מה לעשות מבחינה אמפירית - פעמים רבות, אם לא ברובן, זהו חלק אימננטי בזוגיות. השאלה היא כמובן מה עושים עם אותה משיכה, וגם זה משתנה מאדם לאדם. והחוזק של השיר הוא לדעתי דווקא בזה שהוא לא מתכחש גם להיבט הארצי - גופני שבקשר שהיה ואינו עוד. אבל בעצם מה אני יודעת? לילה טוב לככככככככככוווווווווווולללללללללםםםםםםם [ליצירה]
- [ליצירה] כמה עצב... מאד התחברתי לתחושה שהשיר מעביר. תגידי, אושרת, הזמן לא אמור לשכך או להשכיח? או שזה מסוג המיתוסים הבלתי נדלים האלה? [ליצירה]
- [ליצירה] אוהוהו! נגה נגה היקרה. זה הרבה הרבה יורת חזק, נוקב ואמביוולנטי מה"כן לא" שלי. קשה, ואת מעבירה את הקושי לקורא - אני בכל אופן הזדהיתי עם כל הלך החשיבה. ואיזו שפה!!! תענוג. לא ברור לי, אם המכתב האמור נכתב בעיצומו של הקשר, או לאחריו... חשוב לי להבין את זה, כי נראה לי שזה הכרחי להבנת הקונטקסט והאינטונציה של הדברים שאת כותבת בו. בוקר טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אהבתי [ליצירה]
- [ליצירה] ואני חושבת שיש פה גם... וגם... אין לי מושג מה היו כוונותיה של המשוררת. אך כשאני קראתי את השורות, עלתה בי גם תחושה שהכותבת שמחה לאיד, וגם תחושה שהיא מרגישה חמלה וכאב. [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי, שוב! טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום. את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן. שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול". מאד עצוב ומאד נוגע. עוד! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים מקסים המון מזל טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] מאלף ומרגש איזה תיאור, לפרטי פרטים, של האשיות המורכבת. וכמה עצב... [ליצירה]
- [ליצירה] פייי, וואי וואי וואי פשוט - כל שמות התואר הנפלאים והתקניים כבר נכתבו על ידי בהתייחס ליצירותיך. אז עברתי לאלה שבסלנג. ולמען הסר ספק, במידה ובכל זאת לא הובנתי: מ ד ה י ם! [ליצירה]
תגובות