יש ימים, שאינני מצליחה להתחמק מתחושת החיסרון. אני מודה לבורא העולם על כל מה שיש אך אינני מצליחה להתחמק מתחושת החיסרון. כמו חור גדול בבטן - פעורה לרוחות, אשר גם הקלות שבהן מערערות את שיווי משקלי. מנסה להיאחז בכל שמסביבי אך אלה אינם מצליחים לייצבני, ואני מתעייפת מלנסות. אני מבינה, אם אין אני לי מי לי, אך לא מבינה, עד כאב, סחרחורת, וחולשה כי כשאני לעצמי מה אני?