אולי יש להתחיל כל פעם מחדש,
ופתאום נעורי מנשבים בי שנית,
מעוררת הרוח,
חיות מרעננת מפכה בעורקי התפוחים,
צמאון מתחדש לדעת, להכיר, לאהוב..
משב תקוה בחלון חיי,
וטליל עליז של חיוניות בזוית נשקף ,
מפזז בריצוד עדין בתוכי.
כצלוח רוח שמשון,
כעזוז יפתח,
כגבים מתיילדים לשטף סוער,
עצום וחד.
כהנץ הדודבדבן בגני.
כפריחת ליבי.
נפלאה לה מצבת רוח האדם,
שגבה עצמת חיוניותו המתחלפת ממני,
מיליוני כדוריות זורמות בכאוס אבסורדי,
שלל נוירונים מבזיקים בינות תהומות הצלילות,
בין נפש חשכה - לצוהלת.
תגובות