אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
הא לך תגובה נוספת
קודם כל, סחטין על היוזמות שאתה לוקח כדי לקבל תגובות, ולא נח לך על זרי הציפיה. אבל ואני יכולתי להיות כמוך. אך למרות שאני תמיד משוועת לתגובות, ולא תמיד מקבלת, ודאי לא מספיק, אני דוממת את אכזבתי.
ועכשיו - שירך. אני לא בטוחה שהצלחתי להבין אותו. כלומר הוא באמת כתוב יפה, אך לא ברורה לי הסיטואציה המתוארת. האסוציאציה שעלתה לי בראש הינה הקרבת הילדים בגיא בן הינום על ידי הוריהם, ואני חוששת שמא פספסתי בענק... הינה, גם אחרי שקראתי אותו פעם שלישית.
התואיל אפוא לבאר לי, למה התכוון המשורר?
המשך יום נעים וטוב.
[ליצירה]
[ליצירה]
התרגשתי, שוב!
טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום.
את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן.
שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול".
מאד עצוב ומאד נוגע.
עוד!
תגובות