אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
אקומה נא
-
בשוכבי ובקומי - אשה. ברוך שעשני כרצונו.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ואיך אף אחד לא הגיב לזה? אקומה, את מדהימה. אני קוראת עכשיו את הקטעים שלך, אחד אחד, ונמסה. יפיפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אם יורשה לי אני מחרה אחרייך (יהודית) בביטחה. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד....... [ליצירה]
- [ליצירה] שיר מאוד יפה אם זה אהובך, את צריכה להיות מאושרת! [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, יפהפה כל כך... ויותר כיף לדעת שאני מכירה מישהו כזה, ואשרי מי שתזכה להתחתן איתו... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי שוב ואינני רואה את זה כאובססיה לאחת המושלמת, אלא כדוגמה לצרות עולם מאוויינו האנושיים. וזה מה שהופך את הסיפור הזה, הזוי ככל שיהיה, לכל כך אנושי. כל כך אנושי, בדיוק כמו שסוערה יודעת לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון ומדוייק. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים עד מאד האושר העצום שבפשטות ובשלמות הפנימית. מה שלומך, אגב? [ליצירה]
- [ליצירה] שוב העתקת את המלים מפי. איך, איך אתה עושה את זה? מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] יש פה את הפרדוקס הזה של החופש, לא? יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון של המקום שבו ממשיכים כל הדברים שחדלו/נשלמו - להיות. הזכיר לי קצת את השיר, שאיני זוכרת את שמו, המתאר ליקוט של שירים שהיו, ובסופו השורות: "ואותו שמאז נעלם ולא שב אהבנו מאלף גוון". [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם על התגובות המחממות את הלב, ועל שליפתו של השיר - שהועלה לכאן זה מכבר - מתהום הנשיה. שבת שלום! [ליצירה]
- [ליצירה] הההההההווווווווווווו איזו אנחה של רגשות מעורבים נפלטה מפי למקרא שירך. תיאור עדין, יפהפה ומרגש, של קשר מיוחד ותקשורת מדהימה, המסתיים בשאלת השאלות. עצוב, עצוב כשזה נגמר. ועם זאת, נפלא - נפלא שזוכים לשיר כך עם מישהו. גם אם בסופו של דבר בורח השיר לדרכו. [ליצירה]
- [ליצירה] זוכרת רגעים כאלה וכמה שהם עצובים וכואבים. מעניין אם גם היום, כשאת נזכרת בתחושה שחווית לפני 5 שנים (השיר מ- 98) את יכולה לשחזר את העצב ההוא. או שמא זה נכון שהזמן מרפא את הכל? [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי. את כל הפרטים הקטנים. עד האחרון שבהם. [ליצירה]
תגובות