אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
זה יעבור...
אם רק תרצי שזה יעבור, אם רק תהיי נכונה להרפות ולהמשיך הלאה, תופתעי עד כמה האהבה הזו - שתלויה בדבר - יכולה להעלם, כמעט מבלי להותיר עקבות, אלא רק כמה עכבות, ובעיקר - לקחים.
היי חזקה!
[ליצירה]
זה מזכיר לי קצת
את השיר של לאה גולדברג ז"ל, לפיו, בין השאר עם השנים הולכים ומתרבים האיסורים על הרגשות...
בכל מקרה - המסר שלך עובר לדעתי בצורה ברורה וחזקה.
אולם חבל שאתה מוותר, כשאתה חושב שאף אחד לא מבין אותך. אולי תנסה להסביר? מבטיחה להקשיב...
[ליצירה]
אוהוהו!
נגה נגה היקרה.
זה הרבה הרבה יורת חזק, נוקב ואמביוולנטי מה"כן לא" שלי.
קשה, ואת מעבירה את הקושי לקורא - אני בכל אופן הזדהיתי עם כל הלך החשיבה.
ואיזו שפה!!!
תענוג.
לא ברור לי, אם המכתב האמור נכתב בעיצומו של הקשר, או לאחריו... חשוב לי להבין את זה, כי נראה לי שזה הכרחי להבנת הקונטקסט והאינטונציה של הדברים שאת כותבת בו.
בוקר טוב!
[ליצירה]
אאאחחח, הכמיהה הזו
לתקשורת הכי בלתי אמצעית, להבנה מוחלטת ומיידית. תמיד היא קיימת.
וכמו שהיא תמיד קיימת, היא לעולם לעולם לא ממומשת.
אולי באגדות.
ובדיוק משום כך, כמיהה זו, אנושית ככל שתהיה, היא לדעתי הרת אסון.
אני מנסה לאחרונה להפנים שלעולם לא יוכל אדם להבין, באמת באמת באמת, את זולתו. רק בקירוב - אם נתמזל מזלו.
ואז בא השיר הזה, ושב ומעורר את הכמיהה הרת האסון, אך הכה בסיסית הזו.
יפה!!!!
[ליצירה]
ואני חושבת שיש פה גם... וגם...
אין לי מושג מה היו כוונותיה של המשוררת. אך כשאני קראתי את השורות, עלתה בי גם תחושה שהכותבת שמחה לאיד, וגם תחושה שהיא מרגישה חמלה וכאב.
תגובות