[ליצירה]
וואו, איזה יופי. סיום מרגש.
את יודעת לכתוב, אבל הדימויים הדי-רגילים בהתחלה הפריעו לי (לא עד כדי כך שאפסיק לקרוא). כשאתה קורא משפטים שברור לך ששמעת כמוהם בהרבה מקומות ("הרוח המלטפת, שמש הפז" וכדו'), אתה לא מתעמק ולא מדמין את פרושם, על אף שהוא יכול להיות מאד יפה. כך אצלי לפחות. לכן הראה לי שאפילו את אותם צלילים ומראות כדאי להביע במילים מקוריות יותר, מענינות, שהעין נתפסת עליהם והמוח צריך ממש להבינם.
אבל את ההערה הזו אני לא אומרת על השורות "קולות המרעה העולה מן העמק" ו"רשרוש התבואה הנחה ברוח". הם טובים יותר, גורמים לעצור בהם לרגע.
תודה
[ליצירה]
בלוג?
בס"ד
זה נראה כמו בלוג, או שאולי בלוג נראה כמו "צורה"? (כן כן, אני מדברת אליך 'רדף השיג') (=
לדעתי מקסים ממש. וקורע.
תמשיכי לכתוב. תמשיכי גם לחכות לאורחים.
אולי בסוף באמת יצא מזה משהו... (=
(לא אברהם ושרה יצאו כמה בשורות, וילד)
תודה!
[ליצירה]
יכולתי להרגיש אותה...
בס"ד
את האש, ממש ממש.
קטע נפלא.
"בלבבי משכן אבנה" הוא שיר שתמיד בער בעצמותיי, ואתה גרמת לי לחשיבה מחודשת..
עד מתי תהא האש בוערת רק בלבבי?
ואולי פן אחר לכך, כי הרי המזבח היה במקדש,
אבל את המור הריח כל העם שבירושלים...
לו יהי גם בימינו. תיכף ממש.
תודה (=
[ליצירה]
אקומה נא...
בס"ד
קראתי. הוקסמתי.
הזדהיתי?...
יותר מזה. הרבה יותר מזה.
לפעמים אני חושבת, שהקול הצועק מתוך המילים שלך, הוא אותו קול הצועק מתוך תוכי עצמי.
את המחשבות המתרוצצות בראשי סביב סביב, הצלחת להפוך למילים, מילים השוזרות חוטי זהב דקים היישר בתוך ליבי...
מדהים.
[ליצירה]
איך זה שאין כאן תגובה?!
בס"ד
מקסים. מקסים. מקסים.
וצריך להיזהר, הפעם לבחור נכון,
כדי שלא נתחיל לקרוא מההתחלה...
בעזרת השם. וב"הצלחה (;
תודה. נגע בי בנקודה פנימית,
ועדיין מתנגן בי.
[ליצירה]
כמה תחושות
בס"ד
הפכפך הוא האדם כעונות השנה.
מדהים ממש.
גרמת לי להרגיש גם כן כסערה ביום קיץ,
בא' טבת (=
(בכסלו ממש - אם הייתי קוראת את היצירה אתמול).
תודה!
[ליצירה]
אלפבה...
א. תודה על התגובה! עושה טוב לדעת שיש מי שקורא את מה שנכתב, ונהנה מזה (=
ב. בנוגע לשאלתך... טוב, אהבתי את הקוסם מארץ עוץ כשהייתי קטנה יותר, זה אמנם נכון - אך לא זו הסיבה בשלה בחרתי לכנות כך את עצמי. אני מניחה שזו ההזדהות עם דורותי, החיפוש התמידי אחרי הדרך הביתה...
לפעמים, דורותי זו פשוט אני.