יד ענוגה לוטפת זקן מדובלל וניגון כפוף מסתלסל חולני ורפוס משפתיים חיוורות חיים ממלמלות את שאינם, שקועים בשכחת עצמם הצדיקים הכמושים כעלים נידפים קטומי השראה מרוב ענווה וצחוקה של אישה לא עלינו גוואלד לא סעיף לא סימן לא ערוך השולחן הן הרב לא יושיע לא יניע לבכם וכבד המשא השודד טבעכם הו, חמורי סבר שכמותכם צודקים עד פיהוק היכן הוא הזֵר של חֵן נערי העוטר את הראש הקוסם בִּסתריו שנון ומצחיק ומרעיד את הלב וגם, ישמרני האל, מהנה עד כאב!