[ליצירה]
"But the God I don't believe in is a good God, a just God, a merciful God" (Catch 22)
האתאיסט יכול להרשות לעצמו לתאר אל אידיאלי, טוב וטהור ומושלם (וגם תמים ובור ומנותק ואילם), אל בובת-ברבי עם עור פלסטיק ושיער מבריק.
האל הזה הוא רק צלם, גולם חמוד שמפוסל ממילים במקום מזהב. והצלם של האתאיסט הוא אפילו לא צלם בהיכל, אלא במוזיאון, בתערוכת העתיקות המתפוררות.
המאמין לא יכול להסתפק באל אידאלי, נקי ומרוחק. המאמין מתפלל לא-ל רחום וחנון, זן ומפרנס ורופא, וגם א-ל קנא ונוקם ונורא.
רעיון הא-להות, כפי שנדמה לנו שצריך להיות, ומעשה העולם שאנו רואים וחווים, נראים לעתים רחוקים כל כך עד שקשה להימנע מטעות שתי הרשויות, או אף רבוי הרשויות. וכאן מנסים לעזור לנו חכמי הקבלה והרעיון לגשר בין הרעיון והמעשה.
אבל עד שאתה תמה על הרע בעולם, תמה גם על הטוב, ועל קיום העולם עצמו.
אל מושלם, כזה שהאתאיסט היה רוצה ליצור, לא היה בורא עולם עם יצורים קטנים וחלשים ומוגבלים. אותו אל צעצוע, שאתה מבקש להסתיר ממנו את רוע העולם כמו הורה מודאג שמכסה את עיני ילדיו, לא ראוי לחזות גם בשפע העולם וטובו.
[ליצירה]
הזכרת לי בדבריך, את דברי הראי"ה קוק זצ"ל, על קנאת האדם בשלימות הבורא, באחדותו ונצחיותו.
אמנם האדם יכול לדבוק באלוקים בחינת "ולדבקה בו",
שזו השוואת צורה מוחלטת בין התחתון לעליון, אך כל זה נרכש ע"י ביטול אמיתי, של מוח ולב. וכמו שציינת.
בברכת מועדים לשמחה.
[ליצירה]
רגע... אני מזהה פה כישרון!
ידידי הנכבד, יש לך את זה! את כושר כתיבת הסיפורת היהודית כל-כך הזו, את ה'עגנוניות' הזו! יופיופיופי, המשך כך! ממני, הראל.
[ליצירה]
הבהרה
ידידי היקר,
לא התרסתי חלילה נגד הקדושה, אף לא קראתי לגזיזת זקנים המונית. אני מראשי המאמינים בתורה המחייה. השיר מתאר תופעה רחבה יותר משהוא מביע דעה. הנימה הלגלגנית מחזקת את המסר וזועקת לשינוי, ולא באה לכפור באידיאל של חיים קדושים ועזיזים.
[ליצירה]
נפלא!
אם הבנתי נכון השיר ממחיש בצורה נפלאה את התסכול של האדם הקטן העומד מול הגודל תוך מודעות מלאה אליו, ואין בידו אלא לתפוש שביבים מעורפלים של השגה שלעולם אינם מרווים את צימאונו. אולי זהו הפער שבין השכל לנשמה.
[ליצירה]
"נוח", לא "טוב"!
דקדק נא בלשון חז"ל, חביבי, ודבריהם יאירו שבעתיים. כצנחן לשעבר, אני מדמה זאת לצניחה ממטוס. אתה רוצה לצנוח, כי זה "טוב", אבל זה לא כל כך "נוח" כי זה מפחיד. ולכן צריך שמישהו ידחף אותך קלילות וידרבן אותך לעשות את מה שקשה, כי הוא, ורק הוא הטוב. לא יעלה על הדעת שחז"ל יאמרו שהקב"ה ברא בריאה מיותרת שטוב שלא נבראה, עאכו"כ נזר הבריאה. יותר נוח להיות נשמה מוזרקת אופיום אלוקי 24 שעות ביממה. יותר טוב להיות אדם שמפשפש במעשיו ומיטהר לפני קונו, גם אם אין בכך כל גמול. וזו היא עבודה לשמה!!