ידעתי רעד קליל של עלים ברוח טובה ומלטפת גם חול הנפרש במרחב הצחיח ובחומו מערסל את גופי ידעתי כי נשכח הכל החול, העלים והרוח רק חטא עלוב בי פולח דם, וכליות, ולב ועתיד נהדר לא יקסים את לבי רק הווה מרופש יהבהב עד ידעך הרמאי המבטיח בצלילות מחשבה של כאב אך גם זאת ידעתי, אֵלִי אור דקיק הניבט מחרך ומי חכם לב ויבין מה רוּקָם לו מתוך המחשך ואף שנאתי בי יקדה אך אתה רְחוּמִי מלקט דמעותיי כי ראית תקווה מנופצת ובכית עִמי בצרה וענה בטחוני זה לאמור הוציאוהו מן הבור ולַבוש מחלצות של פאר חיבקתי עתיד ששוב יִשַבֵר