"...העולם מתחלק לשני סוגי אנשים;
אלו שמחלקים אותו לאופטימיסטים וריאליסטים,
ואלו שמחלקים אותו לפסימיסטים וריאליסטים.
אני מהסוג השני..."
(הרב יהושע שפירא, בחיוך נפלא)
בעבר פורסמו בזאת 52 יצירות. כעת כולן מושהות כמחאה על פרסומות בלתי הולמות הנמצאות באתר.אשמח להחיותן ברגע שתשלח אלי לאימייל הודעה ממנהל האתר על צנזור פרסומות. אשמח אם תצטרפו גם אתם למחאה.
[ליצירה]
יש עוד סיומים אפשריים
יש עוד סיומים אפשריים לבחירתכם:
הסוף הציני:
אפילוג:
פסיכולוג הוא לא מטה קסמים, כמו שאמרה האמא, אבל יש דברים שכן יכולים לפתור בעיות בין רגע. במפקדה תת קרקעית בעירק שוגר באותם רגעי שיחה טיל סקאד אשר שם קץ לבעיותיהם באחת.
[ליצירה]
חולק עליך!
אהבה אי אפשר להסביר.
האדם הוא לא מכלול תכונותיו.
תכונותיו הם הפתח להגיע במעט לאדם.
& אח... למה הכנסת פילוסופיה שפינוזאית לאהבה, למה? &
[ליצירה]
נכון,
באיטליה, כמו בשאר ארצות בעולם, קשה להרגיש את היותך יהודי, בדיוק בגלל זה אחוזי ההתבוללות שם נוראיים.
יהודים, בואו לארץ...
אבל גם אם הסימנים החיצוניים לא קיימים, הנשמה יודעת שהיא יהודיה.
[ליצירה]
נכון, נכון!
עליתם על זה, הסיפור נכתב בהשראת הסאטירה של קישון.
למעשה, עופים פלא' נתן את הרעיון, כשכתב תגובת זעם על כך שהסוף איננו. (ואני היצחק, כן?)
ומי שלא קרא את הסאטירה ההיא מוכרח להשלים חור זה במהירות.
שמח שנהניתם (בהנחה שזה מה שכל התגובות מביעות)
שאו ברכה,
יצחק...
[ליצירה]
יפה
בקשה נועזת קצת לדרוש תגובה, אבל מי אני שאסרב?
זה יפה, יפה, אם כי לא ממש התעמקתי.
אתה רוצה להגיד שעיקר ההתקדמות תלויה בהתבוננות פנימית וענווה, ולא ברעש וגאוה. יפה.
ארומימך ה' כי דיליתני- דלותי תלויה ברוממות ה', ככל שאני עושה את עצמי דל ואוחז במידת הביטול כלפי הקב"ה, כך שמו יתברך מתרומם.
גוט שאבעס.
[ליצירה]
כל הכבוד
זה ממש ממש יפה
אהבתי.
נראה כאילו הסיפור הזה התרחש באמת.
עקבתי לאורך כל הסיפור אחרי דברים שהרגשתי אני, ומאוד הזדהיתי.
ומשפטי הפתיחה והסיום, פשוט יפה.
ממש ממש.
תגובות