אם את מאמינה שכל אדם נברא למען מטרה מסויימת אז ברור שעצם הימצאך כאן יש לה מטרה והעולם היה מאבד משהו מערכו.
מצד שני, אם את מאמינה במשפט ש"אין אדם שאין לו תחליף" אזי יתכן שבאמת אין לך מה לחפש פה. או לאף אחד אחר מאיתנו.
אלא שאני, כל עוד לא החליטו להעיף אותי, נשארת כאן.
ואני מציעה לך לנהוג כמוני.
ואתה חושב שזה מתאים ל"במשפט אחד"? זה יותר הרהור, לדעתי.
בכל מקרה, והייתי יכולה להרחיב הרבה יותר, אבל, עצם ההתבעסות שלך מבהירה את המשפט.
כי אם תחשוב על זה, הרבה דברים מבעסים אותנו, ועושים לנו מצברוח לא נעים ולא כיף, ובכלל, נורא קשה לנו בעולמנו הקט.
ואם לא היינו נבראים, אזי זה היה חוסך לנו הרבה אי נעימויות, הא?
איך אומרים, התשובה בגוף השאלה.
א. עדיף לשנות לזה את המבנה ושה"באסה של מסקנה" יהיה הכותרת, המשפט יהיה המשפט וחז"ל יהיה המקור שבסוגריים,
יקל על הרצף.
ב. "ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו"
קצת משנה את המשמעות, לעניות דעתי..
ואם כבר, זה עירובין יג עמוד ב'.
קודם כל תודה על התגובות.
ולעניין עצמו-
זה באמת משהו שהוא בין משפט לדיון להרהור. סתם שמתי ב"במשפט אחד" כי זה פשוט כך (משפט אחד)
אתם (שיר, כלנית, פלוני)- צודקים במידה מסוימת, אבל אני בכל זאת מוצאת שזה מטריד. קשה לי לחשוב שאנחנו מחפשים כל הזמן מה המטרה שלנו בעולם- ובאים ואומרים לנו שעצם המצאותנו פה היא לא אידיאלית וכל מה שנעשה, עד כמה שהוא טוב (יפשפש במעשיו) הוא רק בדיעבד- טוב, אם כבר נתקעתם פה, אז...
וגם מסקרן אותי- אם לי היה יותר נוח לולא שמו אותי פה בעוה"ז- גם לעולם היה יותר נוח בלעדי? זה די מדכא לחשוב ככה.
אה, ועוד הארה קטנה- אם אתם מגיבים לי, אני "את" ולא "אתה".
שבת שלום:)
דקדק נא בלשון חז"ל, חביבי, ודבריהם יאירו שבעתיים. כצנחן לשעבר, אני מדמה זאת לצניחה ממטוס. אתה רוצה לצנוח, כי זה "טוב", אבל זה לא כל כך "נוח" כי זה מפחיד. ולכן צריך שמישהו ידחף אותך קלילות וידרבן אותך לעשות את מה שקשה, כי הוא, ורק הוא הטוב. לא יעלה על הדעת שחז"ל יאמרו שהקב"ה ברא בריאה מיותרת שטוב שלא נבראה, עאכו"כ נזר הבריאה. יותר נוח להיות נשמה מוזרקת אופיום אלוקי 24 שעות ביממה. יותר טוב להיות אדם שמפשפש במעשיו ומיטהר לפני קונו, גם אם אין בכך כל גמול. וזו היא עבודה לשמה!!
גולי- "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא", זה נשמע באמת פסימי, אבל תנסה להבין מאיפה הגישה הזאת נובעת, כי אני דווקא מאוד מזדהה עם זה. העולם הזה הוא עולם כ"כ קשה, עם המון ניסיונות, אכזבות, כישלונות, אנחנו כל הזמן צריכים להיות בשליטה להגיד תמיד את המילה הנכונה, לעבוד את ה' בהתמדה ובמסירות ובאומץ ולפעמים אין כח, ייאוש גדול מתפשט על האדם, לפעמים האדם מעדיף לחשוב שעם כל הצרות שיש לו בחיים עדיף שהוא לא היה נברא, אין לו מושג מה הייעוד שלו? האם הוא ממלא את תפקידו? הכל כ"כ מבולבל, עולם שבה המציאות האמיתית נעלמת וחבויה והחוכמה היא לדעת לחפש, לחקור ולעמול.
אנחנו לא בני נח. אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב.
'לא נח לי' לא משנה!
ואפילו יותר מזה - ביקש יעקב לישב בשלוה - קפץ עליו רוגזו של יוסף.
וכן צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
באנו כדי לעבוד פה ולא כדי לנוח.
אולם כעידון משהו להנ"ל נביא גם את הרמב"ם - לא בלשון קדשו - שאומר לגבי אכילה - וכן לשאר דברים - שצריך האדם לשים ליבו לא לחוש הטעם אלא לטיב האוכל לאיכותו ולמה שהאוכל ייתן לו, ואם זה יהיה גם טעים - אדרבה אין בכך שום פסול. אבל בהחלט - זה לא העיקר.
מקווה שנפתר לך חלק מהדילמה..
ההסתכלות על דברים משתנה עם הזמן. אז תודה על התגובה- זה נתן לי הזדמנות לחשוב על זה מחדש. אני יכולה להבין את המקום שממנו אומרים את המשפט הזה. ברור שלא תמיד נוח לחיות בעולמנו המתוסבך. ומאידך- זה מאד לא מעודד להגיד למישהו "קשה לך? נו, מילא היה עדיף שלא היית נברא". (לא משפט מומלץ לעידוד חבר לעת צרה)
מצד שלישי, וזה גם במסקנה של הגמרא בעירובין (יג:, כמו שאמרו לעיל)- עכשיו שנברא, יפשפש במעשיו. פעם העברתי שיעור/דיון על אנשים (בתנ"ך) שלא היו מרוצים מצורת חייהם או מהעובדה שחיו, וניסיתי להוביל למסקנה אופטימית במקצת, שאולי באמת לא נוח שנבראנו. אבל אולי, אם נפשפש מספיק במעשינו (ולא דווקא במשמעות של מצוות ועבודת ה') בסופו של דבר יהיה "טוב" שנבראנו, גם אם זה לא היה נוח כל כך.
שנזכה.
[ליצירה]
אם את מאמינה שכל אדם נברא למען מטרה מסויימת אז ברור שעצם הימצאך כאן יש לה מטרה והעולם היה מאבד משהו מערכו.
מצד שני, אם את מאמינה במשפט ש"אין אדם שאין לו תחליף" אזי יתכן שבאמת אין לך מה לחפש פה. או לאף אחד אחר מאיתנו.
אלא שאני, כל עוד לא החליטו להעיף אותי, נשארת כאן.
ואני מציעה לך לנהוג כמוני.
[ליצירה]
ואתה חושב שזה מתאים ל"במשפט אחד"? זה יותר הרהור, לדעתי.
בכל מקרה, והייתי יכולה להרחיב הרבה יותר, אבל, עצם ההתבעסות שלך מבהירה את המשפט.
כי אם תחשוב על זה, הרבה דברים מבעסים אותנו, ועושים לנו מצברוח לא נעים ולא כיף, ובכלל, נורא קשה לנו בעולמנו הקט.
ואם לא היינו נבראים, אזי זה היה חוסך לנו הרבה אי נעימויות, הא?
איך אומרים, התשובה בגוף השאלה.
[ליצירה]
הארות..
א. עדיף לשנות לזה את המבנה ושה"באסה של מסקנה" יהיה הכותרת, המשפט יהיה המשפט וחז"ל יהיה המקור שבסוגריים,
יקל על הרצף.
ב. "ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו"
קצת משנה את המשמעות, לעניות דעתי..
ואם כבר, זה עירובין יג עמוד ב'.
[ליצירה]
לגל המגיבים-
קודם כל תודה על התגובות.
ולעניין עצמו-
זה באמת משהו שהוא בין משפט לדיון להרהור. סתם שמתי ב"במשפט אחד" כי זה פשוט כך (משפט אחד)
אתם (שיר, כלנית, פלוני)- צודקים במידה מסוימת, אבל אני בכל זאת מוצאת שזה מטריד. קשה לי לחשוב שאנחנו מחפשים כל הזמן מה המטרה שלנו בעולם- ובאים ואומרים לנו שעצם המצאותנו פה היא לא אידיאלית וכל מה שנעשה, עד כמה שהוא טוב (יפשפש במעשיו) הוא רק בדיעבד- טוב, אם כבר נתקעתם פה, אז...
וגם מסקרן אותי- אם לי היה יותר נוח לולא שמו אותי פה בעוה"ז- גם לעולם היה יותר נוח בלעדי? זה די מדכא לחשוב ככה.
אה, ועוד הארה קטנה- אם אתם מגיבים לי, אני "את" ולא "אתה".
שבת שלום:)
[ליצירה]
"נוח", לא "טוב"!
דקדק נא בלשון חז"ל, חביבי, ודבריהם יאירו שבעתיים. כצנחן לשעבר, אני מדמה זאת לצניחה ממטוס. אתה רוצה לצנוח, כי זה "טוב", אבל זה לא כל כך "נוח" כי זה מפחיד. ולכן צריך שמישהו ידחף אותך קלילות וידרבן אותך לעשות את מה שקשה, כי הוא, ורק הוא הטוב. לא יעלה על הדעת שחז"ל יאמרו שהקב"ה ברא בריאה מיותרת שטוב שלא נבראה, עאכו"כ נזר הבריאה. יותר נוח להיות נשמה מוזרקת אופיום אלוקי 24 שעות ביממה. יותר טוב להיות אדם שמפשפש במעשיו ומיטהר לפני קונו, גם אם אין בכך כל גמול. וזו היא עבודה לשמה!!
[ליצירה]
המליצו לי לפתוח ולראות
יצירה עם מעל 100 תגובות
שרשור ארוך, למי יש כוח
לבלבל כה את המוח?
אך כשמצאתי את הזמן
לקרוא כמעט כל תגובה כאן
גיליתי שזהו שרשור
שיספק שעת בידור.
אותי הרוב פה לא מכירים,
כי לא פרסמתי סיפורים.
אך בכל זאת, אם מותר-
אוסיף פה עוד חרוז קצר.
רמזו פה לבלעם,
קהלת, וישעיהו גם.
ונתר לי לשאול, איך כאלו נביאים
נבאו בלי טיפת חרוזים!?
משהו יודע? זה ממש מציק!
איך קהל יכלו להחזיק??
ובלי חרוזים ובלי שטויות,
נבאו כאלו נבואות!
ולמתחילי השרשור, וכמובן-
מ. פרחים ומר עמירם:
הרשו לי לברך אתכם
על שיא חדש פה, בזכותכם.
מי שלא ראה שרשור זה עד עכשיו-
לא ראה שרשור הזוי מימיו.
[ליצירה]
לגל המגיבים-
קודם כל תודה על התגובות.
ולעניין עצמו-
זה באמת משהו שהוא בין משפט לדיון להרהור. סתם שמתי ב"במשפט אחד" כי זה פשוט כך (משפט אחד)
אתם (שיר, כלנית, פלוני)- צודקים במידה מסוימת, אבל אני בכל זאת מוצאת שזה מטריד. קשה לי לחשוב שאנחנו מחפשים כל הזמן מה המטרה שלנו בעולם- ובאים ואומרים לנו שעצם המצאותנו פה היא לא אידיאלית וכל מה שנעשה, עד כמה שהוא טוב (יפשפש במעשיו) הוא רק בדיעבד- טוב, אם כבר נתקעתם פה, אז...
וגם מסקרן אותי- אם לי היה יותר נוח לולא שמו אותי פה בעוה"ז- גם לעולם היה יותר נוח בלעדי? זה די מדכא לחשוב ככה.
אה, ועוד הארה קטנה- אם אתם מגיבים לי, אני "את" ולא "אתה".
שבת שלום:)
[ליצירה]
סליחה-
סליחה אם זה קטנוני, אבל נראה לי שמי שאמר את המשפט שציטטת בהצלחה לא היה עמנואל קאנט אלא רנה דקארט.
לגבי בקטע עצמו- רבים כבר דיברו על כך שבני אדם המציאו את המושג של אלוקים מתוך צורך פנימי מסוים. אבל אני חושבת שזה הפוך- מתוך זה שבאמת קיים אלוקים- נוצר לנו צורך פנימי בו.
תגובות