אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אִם כָּל הָאֲנָשִׁים
בְּכָל הַזְּמַנִּים,
אֲבָל בָּטוּחַ
שֶׁחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים
שָׁלֹש פְּעָמִים בְּיוֹם
רוֹצִים דָּבָר אֶחָד:
לְהַקְדִּישׁ וּלְהַעֲרִיץ אוֹתְךָ
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... בקריאה ראשונה הבנתי משהו אחד, בקריאה שניה משהו אחר.. מממ.. |מהורהרת| [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ אין לי מה להגיד , אבל אני כבר רגיל להגיב ליצירות שלך , אז .... [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי .. לא כולם זה בטוח אבל אם כבר אז חסרה המילה לפחות שלוש... [ליצירה]
- [ליצירה] . הרהור שכזה,יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה ומבין חבל שלפעמים דוקא בקדושה, הירהור שכזה לא עולה לנו. אבל יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] חזן, תתן לפרטים הטכניים להפריע לך, למה לא. יפה, נעל. מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון, אם-כי... 'קדושה' בימות השבוע- בד"כ נאמרת פעמיים ביום, ולא שלוש, אבל... נחמד..! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הלואי שנחוש ככה באמת בכל פעם שאנו אומרים את זה, ולא רק מהשפה ולחוץ... [ליצירה]
- [ליצירה] יופי!!!!!!! איך אני שמח על יסוד הקטגוריה הזאת "תפילה". מקווה שימשיכו עוד יוצרים/ות להביע תפילות, מהמקומות העמוקים של ליבם, כמו שאתה עשית. [ליצירה]
- [ליצירה] מסובך, מבלבל, מאתגר. קשה לי עם הניגוד שבין המלים הגבוהות שבשני הבתים הראשונים לעומת הלשון הסלנגית שבבית האחרון (לא, לא פספסתי את הכפלשון). ובכלל קשה לי עם החלפת המלה "שפחה" ב"אמה" (וכפי שציינתי, אני מודע לדו משמעות), כאשר בתנ"ך שתי אלו כל כך שונות זו מרעותה - הראשונה קניין עולם (כנענית) חסרת אישיות, והשנייה ילדה משרתת, שעם היבגרה משודרגת לאשה או משתחררת. ממש טיפוסים שונים. ומשתי הסיבות הללו השיר ממש נקרע בעיניי לשניים - בין שני הבתים הראשונים לבית החותם. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה מלים לטל רעות (אם טרם נטשה את השרשור) אגיב לדברייך אחת לאחת, לפי סדר הסעיפים. א. כתבת: "פעם האשה הייתה קרובה בצורה טבעית לכל זה". ייתכן שכן, ייתכן שלא, זאת אי אפשר לנו לדעת. אבל עובדה ידועה היא, שבקרב אוכלוסיית הנשים שלטה אנאלפבתיות גמורה, נשים נחשבו כאוכלוסיה "מאותגרת שכלית", כך שהוגים כמו רס"ג ורמב"ם דיברו עליהן בחמלה כמי שאינן יכולות להגיע אל האמיתות האלוהיות בשכלן, רס"ג בספרו מניח שניתן היה להגיע לאמיתות כמו מציאות ה' ואחרות בכוחות עצמנו, ואחת הסיבות לשליחת הנביאים, היא כדי "לא להניח בלי דת" את אלו שלא יגיעו לתובנות האלה בעצמן, למשל נשים וילדים. חסר מימרות בש"ס ובחכמי המחשבה על רפיסותן השכלית של נשים?! על חומריותן וצרות עיניהן?! אין מה לעשות. נשים נחשבו - בדרך כלל - לטיפשות, ואולי באמת היו ככה, כי כשבשום חברה לא ניתנה להן זכות בחירה ולא החשיבו אותן כבעלות דעה, כשלא לימדו אותן תורה כי זה כמו ללמד תִפְלוּת - שהרי היא עשויה להוציא את הדברים לדברים בטלים - - - אם זה מה שהחברה מצפה מבנותיה אלפי שנים, נבואות הרי מגשימות את עצמם. מה שאני אומר בעצם, הוא שדי לקרוא את ההתייחסות לנשים במרוצת השנים כדי להבין, שהטענה ש"פעם היו קרובות יותר בצורה טבעית..." שייכת למין אפולוגטיקה מודרנית של חוגים דתיים מסוימים, וחוטאת לאמת ההיסטורית. ב. לגבי "הרבנית נעמי שפירא" אני חייב, פשוט חייב, הערה 'קטנונית'. אם היא דמות תורנית רצינית וחשובה בעינייך, מן הסתם איננה זקוקה לתואר הרבני של אישהּ כדי לפאר בו את עצמה; ואם איננה דמות שכזאת, מדוע להזכיר את התואר הזה שממילא אינו אומר עליה דבר? אני מאוד מקווה שהתואר "רבנית" יעוף מן העולם. הוא - מבחינה קטגורית - אינו מכבד את מי שממיתות עצמן באהלה של תורה, מקסימות נותן להן צל"ש על בחירת בן זוג שיש עליו תואר שעובר אליהן עם הטבעת. ולגופו של עניין, קצת מגזימים היום עם הקטע שנשים מתפללות בבית הכנסת רק עד שנולדים ילדים. חוץ מהנקה, שסיכמתי עם ארוסתי שאת זה אני לא עושה, למה שאני לא אטפל בילדים? לא צריך להפסיד תפילה במניין. במקומות מסוימים יש מניינים מוקדמים ומאוחרים, ואפשר להסתדר. אני מסכים לחלוטין שיש תמורה בעבודת ה' לאחר הנישואין (בקרוב ממש, בעזרת ה'!), אבל היא אצל גברים ונשים כאחד. אין לי מלים לתאר את עומק הפספוס וההפסד שיש בכוחות רוחניים נשיים שהולכים לאיבוד לאחר החתונה, בכריעת ברך אווילית מול אברכים מהוללים, עמוסי ש"ס ופוסקים. ג. את מתארת את מנייני הנשים כתופעה לא חיובית, משום שהיא בעינייך "ניסיון להשתוות לגבר". יש לי ניסוח אחר: יש כאן התחקות אחר מודל ישן נושן של עבודת ה'. גם מי שהולכת לעזרת נשים מסתכנת בהגדרת פעולתה כ"נסיון להשתוות לגבר", שהרי כידוע בבתי כנסת עתיקים לא הייתה עזרת נשים, אבל אתערותא דלתתא דרשה את זה. האם תגני את זה?? כשאני רואה שמישהו מצליח, ולא משנה באיזה תחום בחיים, זה גורם לי לרצות ללכת בדרכיו. אין אפס, כמתפלל ותיק במניין, אני אוהב את זה. גם כשאני עייף ובלי כוחות, יש לי מניין שסוחב אותי, וגם דואג להעלות את התפילות שלי שם למעלה. תראי מה ריה"ל כותב על תפילה במניין. הוא אמר שגם כשיש כמה יהודים שלא מהווים מניין, בכל זאת עדיף שיתפללו יחד, בשל הסיוע ההדדי בפנייה אל האל. במלים אחרות, לא הריטואל הוא המגרה, אלא העומק הדתי והרוחני שמאחוריו, ואשרי מי שיודע ויודעת לזהות גירוי רוחני ולדבוק בו. עד כאן דבריי. מקווה שלא הלאיתי, ושלא פגעתי באיש. [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט סיפור אדיר!!!!!!! הזמנה בשבילי לקרוא את כל שאר יצירותייך. ואת זה אני כותב לפני שהקלקלתי על שמך, לכן אני עוד לא יודע כמה יש, אבל אם כולם עומדים ברמה הזאת, זה כדאי. [ליצירה]
- [ליצירה] לרונית, הדרך הכי טובה לדעתי להחיות את מה שנשאר מהם, היא לקרוא וללמוד על החיים שלהם (כי מתמקדים הרבה באיך הם מתו - שזה חשוב, ללא ספק - ושוכחים איך הם חיו) וכך להתחבר אל הנפשות שהיו. [ליצירה]
- [ליצירה] קודם כל שיר נהדר. מעלה בי אסוציאציה חופשית של כיסויים וקליפות שכולנו עוטים על עצמנו, שתנועות ונשימות חודרים ובוקעים אותם לפעמים. אבל מעבר לזה, רב הסתום על הנגלה. מדוע התיאור של "גושים של חימר" ולא סתם "חימר"? מה משמעות העמידה "בצד" והיכן עמדה המשוררת קודם? מה פירוש הפראזה "לנשום... ממני"? וכמובן המשפט האחרון מפיל אותך לקרשים כשאתה מבין שלא הבנת כלום. [ליצירה]
- [ליצירה] בהצלחה מתקרבת!!! אני כמעט בן עשרים ושתים בן תורה ותיק ובת שרות לא עפעפה בינתיים לגרום לי להסמיק... די, נמאס לי לחרוז, זה מעייף! קיצור, למה להסתלבט על בנות שירות, מהתרשמותי זה יכול להיות ממש כיף ומועיל (וגם בתחושה הסובייקטיבית, שלא תמיד היא מנת חלקם של חיילי הגדודים, כמו ילד ידידנו, שיחלום על עפעופים לעברו). מה שחשוב, זה לגמור ת'תקופה הזאת ולא ללכת לכל מיני מדרשות שמנוונות את האמאמא של החשיבה העצמית, ודעתי ידועה! וגם שירו של נהר שלום אהוב ליבי נאה הוא, וראוי לכל בן תורה שדעתו כלה לקוראו! [ליצירה]
- [ליצירה] מאוד נעים. סיווג חשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] איכס. [ליצירה]
- [ליצירה] אוווף! כיוצר יש לך כאלה כוחות - אתה בורא סיפור... אחרי שהבאת את הגיבורים למצב של מודעות עצמית גבוהה, והגיבור לפחות חשב על בכי - - - לא יכולת לחבר אותם? לפחות לעוד פגישה? חצי פגישה? שליש? רבע? אווף! באמא שלי, רציתי הפי אנד... [ליצירה]
תגובות