אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
אִם כָּל הָאֲנָשִׁים
בְּכָל הַזְּמַנִּים,
אֲבָל בָּטוּחַ
שֶׁחֵלֶק מֵהָאֲנָשִׁים
שָׁלֹש פְּעָמִים בְּיוֹם
רוֹצִים דָּבָר אֶחָד:
לְהַקְדִּישׁ וּלְהַעֲרִיץ אוֹתְךָ
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ... בקריאה ראשונה הבנתי משהו אחד, בקריאה שניה משהו אחר.. מממ.. |מהורהרת| [ליצירה]
- [ליצירה] אמממ אין לי מה להגיד , אבל אני כבר רגיל להגיב ליצירות שלך , אז .... [ליצירה]
- [ליצירה] לא נראה לי .. לא כולם זה בטוח אבל אם כבר אז חסרה המילה לפחות שלוש... [ליצירה]
- [ליצירה] . הרהור שכזה,יפה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] מזדהה ומבין חבל שלפעמים דוקא בקדושה, הירהור שכזה לא עולה לנו. אבל יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] חזן, תתן לפרטים הטכניים להפריע לך, למה לא. יפה, נעל. מאוד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון, אם-כי... 'קדושה' בימות השבוע- בד"כ נאמרת פעמיים ביום, ולא שלוש, אבל... נחמד..! [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! הלואי שנחוש ככה באמת בכל פעם שאנו אומרים את זה, ולא רק מהשפה ולחוץ... [ליצירה]
- [ליצירה] וואלק אתה... ויש לי גם הצעה לסוף: ג. אמרה הריבה: "יפה אתה וחתיך, ובוודאי שגורים על לשונך כל מימרות חז"ל מימי אביי ועד הרב עובדיה, הליכותיך נעימים ולשונך צחה. ואולם מתלבטת אנוכי, שאילו ביקשת ידי בשבוע שעבר הייתי נענית בנפש חפצה ובאהבה גלויה; אך פניתי ב"דוסידייט" ליעקב מגבעתיים שפרופילו כצפיחית בדבש, ומראהו כישי לפידות בכובע מצחיה, והעלם טרם ענה, ותוהה אנוכי אם מקובל שאחסה בצילך ואפטרנו ב'סוֹרי, יוּ וור לֵייט'?" טרם כילתה הריבה את דבריה, נזכר שרוליק כי אף הוא השאיר אצל אחת הנערות הודעה ב"דוסידייט" לפני כמחצית השנה, ולא עלה בידו לזכור מה היה לה. נמנו וגמרו, שילכו איש לביתו ואשה לספרייתה, ולא יזוזו ממחשביהם עד שיבוא אליהו. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למי שהקפיץ! קראתי את זה כבר בזמנו. ובעקבות התגובות האחרונות אני קורא את זה שוב. כל-כך מקסים ונוגע! ובאמת שעד עכשיו בכלל לא שמתי לב לחרוזים, המלים היו כל-כך טבעיות במקומן. והנה אצבעי שלא הסכינה לכך, שולחת את יצירתך אל ה"אהודות". [ליצירה]
- [ליצירה] מקפיץ מקפיץ מקפיץ!!! כי פתאום נזכרתי שהסוכן האישי שלי הפציר בי לקרוא ואז לא היה לי זמן ועכשיו יש! כל כך יפה... כל כך נכון... וכמה מבאס - כל כך מוכר... מתרגש נורא לקראת הופעת שמי עם רטרו באוהדיך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, זה אופטימי! מגניב.... [ליצירה]
- [ליצירה] לגבי התמונה אין לי מה להגיד. לגבי הטקסט - הכותבת מעמידה כאן דיכוטומיה חדה - או שהמאבק הוא אישי, כלומר אגואיסטי, או שהוא לטובת עם ישראל. ועל כך תגובתי: השניים מצטרפים לדעתי. אחת הטענות של מתנגדי העקירה היא שהעקירה תגרום להרבה שפיכות דמים [גם שמאלנים] חס וחלילה. טענה אחרת מדברת על האופן הכל-כך מושחת שבו נחקק החוק הזה. דאגה לשלום הדמוקרטיה ולשלום חיי האזרחים היא בהחלט "דאגה לעם ישראל כולו". עם זאת, לא הרי מאבקם של יהודים טובים שגרים מחוץ לגוש קטיף (כמוני למשל) למאבקם של תושבים. אין ספק שמי שעוקרים ממנו את ביתו ונחלתו (ע"ע נבות) יקים קול זעקה גם על מצוקתו האישית. ומה מגונה בזה? זכויות פרט כמו ":כבוד האדם וחירותו", "חופש הקניין", "חופש העיסוק", "חופש התנועה" - האם אלה דברים קלים בעיני מישהו?! עוד משהו - כתבה הכותבת: "האדמות,השטח,חוף הים- זהו הדבר המרכזי והחשוב לנאבקים" - אפילו אם לדעתה כל מה שמטריד את הנאבקים זה הם עצמם, כלום לא יכלה לפחות להיות הוגנת ולכתוב 'מפעל חיים שיורד לטמיון' ולא להתנסח כפי שהתנסחה, משל היו סתם סוחרי נדל"ן שמנים?? ואני לא יכול שלא להוסיף אסוציאציה: האנליזה הדיכוטומית שעושה הכותבת למאבקם של מתנגדי העקירה מזכירה לי את הטיעונים הנדושים והמרגיזים שנאמרים כלפי נשים שפועלות לשוויונן ('פמיניסטיות' למי שהביטוי לא מקפיץ אותו). מה אומרים להן? שכל מה שמטריד אותן זה הן עצמן. אז אומרים. אין אשה שדואגת לזכויותיה ולא מאמינה שזה עושה גם חברה יותר טובה. ואם יש נגיעות אישיות - מכירים מישהו שאין לו? [ליצירה]
- [ליצירה] וואלה, יפה לך. (נעל בית מתחיל את בינַזמנים ב"צורה") [ליצירה]
- [ליצירה] "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באַיְלות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" ציור מקסים. נורא נהניתי לצפות במשך דקה ארוכה, ולכתוב כאן את הפסוק, שעלה בי מיד. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי. [ליצירה]
- [ליצירה] לאקומה נא! אני מסכים לדברייך, ש"בפסיכואנליזה אכן יש משהו, ויותר מזה, והיא אכן ריפאה". אפילו מאוד מסכים. גם בסיפור עצמו רואים שאחרי שהמטופל (אני) מקבל בפרצוף את משפט המחץ ("כי הרגל שלך משותקת"), הרגל משתחררת מהשיתוק. ברגע שהלא מודע הצליח לשדר את המסר בהצלחה, כבר אין לו צורך בשיטותיו הפרימיטיביות, האלימות. אבל צדקת בזַהוֹתך ציניות מסוימת בסיפור, והיא מופגנת כלפי יהירותה של הפסיכואנליזה בחושבה שהיא יודעת הכול, ותמיד. אם חלמתְ על שעונים בלילה, זה אומר שהמחזור שלָך מתעכב. אם שברת את הרגל, אתה בוגד במישהי. וכמובן, איך אפשר בלי התסביך האדיפלי הקדוש, וחרדת הסירוס שכל גבר מאיתנו כמובן חווה. ואיך אמר רבנו זיגמונד: "אני מטפל במתנגדי שיטתי כשם שאני מטפל במטופלים בקליניקה". האמת, נראה לי שתכל'ס אנחנו מסכימים. אז שבוע טוב שיהיה לכולם, ו... תנו לסופראגו לנצח! [ליצירה]
- [ליצירה] אחלה. לפני שבנימין כותב לך מכתב תשובה, חשבתי על זה שבאמת מוזר שאין אפ'חת באתר שכותבת בניק הזה 'מרי אנטואנט'. יכוליות אחלה ניק. אז הנה, הרמתי כפפה (מה שלא אומר שבעלת הניק חייבת דבר ראשון לכתוב תשובה לאורי, דומני שהמחבר בכישרונו יעשה את זה טוב מכולנו). שבת שלום. [ליצירה]
תגובות