איילת .22/12/2005 17:00:40 מכל ההצעות, אני בעד כנרת טירקין
אך התחושה שקיבלתי מן התמונה הייתה להמשך השיר: אך אף על פי כן, רק אליך צעקתי. ובתמונה- אין עוד כוח לצעוק ואין בשביל מה- הגלים מטביעים זה מכבר, ותפילותינו...
אהבתי כל כך, והתחברתי כל כך, והרגשתי שזה ביטא את תחושתי כל כך, וזה שוב העלה לי את הדמעות האין סופיות.
תודה. כל כך תודה. גם אם לא לזה היתה כוונתך.
[ליצירה]
מכל ההצעות, אני בעד כנרת טירקין
אך התחושה שקיבלתי מן התמונה הייתה להמשך השיר: אך אף על פי כן, רק אליך צעקתי. ובתמונה- אין עוד כוח לצעוק ואין בשביל מה- הגלים מטביעים זה מכבר, ותפילותינו...
אהבתי כל כך, והתחברתי כל כך, והרגשתי שזה ביטא את תחושתי כל כך, וזה שוב העלה לי את הדמעות האין סופיות.
תודה. כל כך תודה. גם אם לא לזה היתה כוונתך.
[ליצירה]
[ליצירה]
זו הישיבה נכון? אני הייתי קורא לזה אולי מציאות. צונאמי. או אולי גל עיני ו(לא)אביטה.
[ליצירה]
תראה, הכתיבה כשלעצמה זורמת ונעימה.
אבל חסרה לי מאד מקוריות בשיר הזה. כולנו קראנו כבר אינסוף שירים על יפי הבריאה ואושר החיים, ונשמח לראות דברים חדשים.
אין הכוונה שלא תכתוב על הנושא, אלא שתמצא זוית חדשה להאיר אותו ממנה, אמירה שתהיה כולה שלך.
בהצלחה!
[ליצירה]
אהבתי (מלבד הדברים המובנים מאליהם, כמו השימוש המופלא שאת עושה במילים,)בעיקר בגלל שבסיפור הזה יש יותר תלת-ממדיות מאשר באחרים.
אבל עדיין, חסרה כאן אמירה.
כלומר,נכון שנפטרתי אחת ולתמיד מהדעות הקדומות שמעולם לא היו לי נגד מכשפות רעות, וחוץ מזה?..
[ליצירה]
[ליצירה]
אהבתי כל כך!! ואני לא טובה בשמות... מה עם "אף אחד"?
הייתי מורידה את המרכאות מ"אבל "אף אחד".." זה יותר נחמד כשאת משאירה אותו פתוח.
תגובות