לפעמים אפשר ללמוד על החיים דווקא מאנשים קצת אחרים.
יצא לי לעבוד עם ילד אוטיסט אחד שהתחביב שלו (או שמא אני צריכה לומר, האובססיה שלו) הייתה לשחק באולינג. אחרי כל מחויבות שהוא היה צריך לעשות, היינו יוצאים בשמחה לשחק איתו באולינג. בשבילו זה היה פרס, בשבילו אפשרות לקדם אותו.
לאט לאט, הוא התחיל לא להפיל רק את בקבוקי הבאולינג אלא כל דבר שנקרה בדרכו, בשמחה ובסיפוק כמובן. כל בקבוק מים (או סתם תרופה) עט או צבע הפכו לחלק מהמשחק. לאחר מכן ממש כל דבר, החל בכסאות וכלה . ..כל דבר.
זה אולי נשמע קצת מוזר אבל למדתי ממנו שלפעמים כל מה שצריך זה להפוך את העולם למשחק. זה אתה שמחליט אם שמח וטוב או שעצוב ורע. אתה הוא זה שמחליט אם כל העולם שלך הופך להיות משחק.
תגובות