עצירה למנוחה
בעיצומו של מרוץ.
זה לא האומץ, אולי העומס
תחת משאו של הלב הכורע.
(מסעו של הלב לפעמים קורע).
באקווריום זכוכית
שבניתי לי
משקיפה על העולם בעיניים של דג:
הוא לפעמים כל כך גדול ומפלצתי.
(אבל מישהו שוחה תמיד איתי).
*מתקרבת *
-
בת 20.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את משחקי הלשון. נוגע. אמיתי. אך לעת ערב עם רוח ערב עלה נושר לו על גג ביתי. אני יודעת אני שומעת מישהו הולך תמיד איתי. היי, אבל את יודעת בעצם שמה שאת רואה זה לא הדבר הנכון. אקווריום זכוכית. שלא שקופה כמו שמצופה, אלא מעוותת. חסרונות של אקווריומים. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים, דימוים משעשעים מזכיר קצת את הבצל של שרק1 [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני יודעת. בגלל זה השתמשתי בדימוי. אבל לפעמים, גם כשיודעים שכלית.. זה לא עוזר לנשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד . סיום השירות עושה לך משהו טוב ... (גם הציפיה לעתיד נראה לי ...) בשו"ט. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ממש יפה. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט.. טוב, אין לי מילים. זה פשוט *זה*. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אהבתי. ו-דווקא יפה בעיני שכל אחד לוקח את השיר למקום האישי שלו. [ליצירה]
- [ליצירה] ... נחמד מאוד. אהבתי את הכפלשון של "אישי".. [ליצירה]
- [ליצירה] ... הסגנון באמת מזכיר לי דליה רביקוביץ'. וגם "הן דמה בדמי זורם.." אבל אחרת. העימוד של השיר מאוד מוסיף. [ליצירה]
- [ליצירה] .. התדיינו על זה בהקשר ליצירה של יאיר שגיא, על הקטע של הטבילה במקווה.. והיו שם כמה בנות שטענו שהוא תיאר את זה יותר טוב מאישה. בלי לעבור את זה. ו"גשרים" של ילד. סיפור אהבה מנקודת מבט של בחורה, כשהכותב הוא גבר. דווקא בסיפור ההוא הרגשתי שאפשר להבחין שגבר כתב את זה. אמנם גבר מוכשר מאוד, אבל עדיין גבר. ועל "רצוא ושוב" שלי, אמרו שזה ממש כמעט זה, אבל בכ"ז מרגישים שבחורה כתבה. שאני לא באמת מכירה את העולם של הישיבות מבפנים. --- דוד גרוסמן ב"מישהו לרוץ איתו" עשה את זה ממש טוב, מנקודת המבט של תמר. אבל עד הסוף, עד הסוף, בצורה שמי שחווה את החוויה יוכל להזדהות לגמרי? לא יודעת.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו. וזה לא פשוט. ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול. ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד. ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום. --- ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה. בע"ה. |חיבוק גדול| ושבת שלום.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... היי, מוכת ירח-- אני מסכימה שההערה של לותנת לא היתה עמוסה בטאקט, אבל עדיין... כשאת מפרסמת יצירות אינטימיות במקום ציבורי, את צריכה לצפות גם לתגובות מעין אלה. ככה זה כשנחשפים. לגבי היצירה עצמה... קשה לי להגיב על זה. אבל מאוד כאב לי לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] ... חמוווווודי (: אישית, אף פעם לא הבנתי את אלה שהולכים יחפים.. אבל אם זה עושה לך טוב.. (: [ליצירה]
- [ליצירה] ... כבוד? הזדהות עמוקה השראה הערכה כאב רטט התפעמות השתקעות בקריאה עד השעות הקטנות.. כן, גם הרבה כבוד.. [ליצירה]
- [ליצירה] ... ומה בקשר לקניית תוצרת גרמנית? (אמרה ההיא שנוהגת בפולקסווגן). [ליצירה]
- [ליצירה] ... רעות, זו הסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שלא נוגעים. כל השאר זה לסבר את האוזן (לאו דווקא במובן השלילי). [ליצירה]
תגובות