אמנם
חובב לנדוי
-
"כי אנחנו כאן בשבילך!
למה?"
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] הקטע ממש יפה התמונה אולי קצת לא.. [ליצירה]
- [ליצירה] . תמונה מדהימה. הריקוד המתפתל הזה שלה, והצל שאוחז בה- - - זה ממש יפהפה. איך עושים את זה? [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דבר מקסים. השיר והתמונה. חזק. [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת [ליצירה]
- [ליצירה] וואו [ליצירה]
- [ליצירה] שיר חזק ומרגש חובב שיר חזק ומרגש נהנתי מכל רגע של קיראה בו יופי של יצירה [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, כיסוף. יצירה מדהימה!! השיר והתמונה כאחד. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לחובב. [ליצירה]
- [ליצירה] מרתק, כל העסק [ליצירה]
- [ליצירה] ושוב אני מוציאה שלדים מארון הזמן, כל כך חבל שהוא האחרון גונז אותן במהירות מקסים, התמונה, היצירה והשילוב בין השניים. [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד. קצת אארוך לי מידי... אבל אני לא דוגמא "אביר על הש"ס הלבן". פשוט גדול!! זה אחרד ההרהורים היחידים שקראתי כאן שהם באמת הרהור ולא שיר מבחינת הכתיבה, ועל כך- שכוייח עצום!! [ליצירה]
- [ליצירה] סנקה, are you ded? כ"כ מוזר לי לקרוא צעקה שמחה כזאת. אתה מוזמן לדף שלי, לקראו את המשפט על כתיבת שמחה... תמשיך להנות. ודי עם מזחלות שלג... אתה ג'מייקני, זה לא ילך... ;-) [ליצירה]
- [ליצירה] ממש יפה. אהבתי את הישירות של סגנון הכתיבה הזה רציתי להגיד, בתור אדם ממין זכר, שהתחושה של בזבוז רגש מופיע לא רק אצל בנות. ראיתי שהיה פה דיון על זה, בתגובות, ואני מוכרח לומר שהזדהיתי עם כל מילה (כמעט) ואני מכיר הייטב את התחושה. ואולי מבין כל הבנים בעולם- זה רק אני... [ליצירה]
- [ליצירה] אני דווקא בעד הסוף. הוא נותן סיום טוב לאווירה הכללית של השיר כולו. לדעתי, וזאת תגובה לכל מי שהגיב כאן, שיר לא צריך תמיד להסתיים בתשובה. לפעמים (ולרוב) השיר מבטא תובנה שאין אופטימיות בסופה. לא על הכל ניתן לענות ולעיתים שיר שנגמר במילים חזקות וקשות כמו "כאב חד" גורם לקורא להבין לבד את המסקנה שהוא רוצה להבין... אהבתי מאוד את משחקי המילים: עוצמות, עוצמת, עצמי... יופי של שיר! [ליצירה]
- [ליצירה] כ"כ עצוב. עלתה דמעה בזווית עיני. הפנייה ההדרגתית של השיר מהמצב הכואב אל ה"חוסר שביעות רצון" שנובע מהתשומת לב המיותרת שהיא תקבל, לדעתה- זו הפואנטה של השיר. לדעתי החזרה בכל פעם על המשפט "זהו הרגע שממנו והלאה" מכבידה על הקריאה ושוברת את הזרימה של השיר. כדאי להוריד אותו ברוב המשפטים ולהשתמש בפיסוק נכון כדי לצמצם את המשפט. משהו כמו: "זהו הרגע שממנו והלאה המשפחה לא תחזור להיות מה שהייתה, שממנו והלאה לא כל הלילות ישמשו לשינה. זהו הרגע שבו יסומן מינוס במשפחה." [את המשפט האחרון אני לא כ"כ אוהב ולא כ"כ רואה איך הוא עוזר לתאר את העצב..., לדעתי, הוא מגלה מהר מידי על המוות שעליו מדובר] אפשר להשתמש כמה פעמים במשפט הפתיחה, זה יפה וזה נקרא "אנאפורה", אבל לא ברצף כזה ובכמות כזאת. נסי לשכתב ואני בטוח שהשיר ישתפר מאוד. בהצלחה! אבל זו רק עניות דעתי, עשי מה שנראה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] כל-כך נכון פתחת לי שערי גן-עדן עם השיר הזה. ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה ופיוטי אבל לא הבנתי את הקשר לבדידות הזאת פתאום... [ליצירה]
- [ליצירה] לא יאומן, מצאתי ארבע או חמש דרכים לקרוא את זה. וזה מדהים גם מבחינת הרעיון. הקטע הכי טוב הוא שלוש המילים האחרונות והנקודה. . [ליצירה]
- [ליצירה] אמר לי על זה מישהו פעם "אדם בתוך עצמו הוא גר" מי יתן ולא תשברי את בית עצמך. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתם כמעט לגמרי... יש עוד רובד מלבד חוסר הביטוי המושלםשל שקיעה בשחור-לבן. הרובד הוא במבט של אמנות. כשצלם למשל בוחר לצלם שקיעה הוא לא ישתמש בסרט שחור לבן. או שהוא כן ישתמש בשחור לבן, זו האומנות... אבל בכל-זאת, לדעתי, הביטוי של צילום שקיעה הוא בערבוב הצבעים. גונני אפור לא יצליחו לבטא בצורה שלמה את חווית השקיעה.. באותו מובן גם הכתיבה היא ככה. שמחה היא חוויה שלא מצליחה להרשם... כשהיא נרשמת היא כבר לא חוויתית. א"א לקרוא שיר על שמחה ולהרגיש את השמחה גואה בלב (מי שמצא שיר כזה שיגיד, אני אשמח לקרוא...) בדיוק כמו שא"א להתבונן בתמונה שחור-לבן ולחוות חוויה דומה לשקיעה של שמש... זו לא החוויה ולדעתי כל אמנות שהיא צריכה להעביר חוויה כלשהי. ה"צרכן" של האומנות צריך לחוות משהו כשהוא מביט על תמונה, ציור, פסל, קורא שיר או סיפור ומקשיב למוסיקה וכן על אותה דרך -כל האומנויות... ויש עוד רבדים שגיליתי תוך כדי כתיבת תגובה זו, אבל אני אשאיר את הגילוי לכם... תודה רבה על התגובה! אתם מוזמנים לקרוא עוד ולהגיב. תמיד כיף לקבל תגובות... [ליצירה]
תגובות