אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
כמה עצוב...
היה נדמה לי לרגע שאני מכירה את הדובר בשיר.
אבל רק נדמה לי.
אני ממש לא יודעת מה לומר לו, או לך.
נגע בי מאד, אולי בגלל שאני מכירה מקרוב אדם שעובר תבליכים דומים...
בררררררר, יש לי צמרמורת.
[ליצירה]
ואני בכלל תוהה
אם הם אכן נחנקים על ידי העניבות.
אני אישית מתקשה להאמין שלאורך זמן היו מתמידים בזה, אם היו רק נחנקים.
אני חושבת - שמעוות ככל שזה ייראה לאחרים - הם מפיקים סיפוק והנאה.
כאילו, כזה, ז'תומרת - מה אנחנו כבר באמת יודעים על עולמם הפנימי? מי שמנו?
רעיון חמוד, אך המסר לא מקובל עלי. במחילה.
[ליצירה]
כל כך יפה
ומוכר, מוכר מאד.
אך אני מניחה, שכל עוד היא מבטלת את עצמה, היא לעולם לא תוכל לדעת אם הוא בחר בה בזכות עצמה...
הפתרון למצב פרדוקסלי מתמשך שכזה הוא פשוט להפליא וקשה ביותר - להיות עצמך! עד הסוף!
תגובות