אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
רן, מה לעשות
מבחינה אמפירית - פעמים רבות, אם לא ברובן, זהו חלק אימננטי בזוגיות.
השאלה היא כמובן מה עושים עם אותה משיכה, וגם זה משתנה מאדם לאדם.
והחוזק של השיר הוא לדעתי דווקא בזה שהוא לא מתכחש גם להיבט הארצי - גופני שבקשר שהיה ואינו עוד.
אבל בעצם מה אני יודעת?
לילה טוב לככככככככככוווווווווווולללללללללםםםםםםם
[ליצירה]
התרגשתי, שוב!
טלי, אני מצטרפת לסוערה באיחולים על שובך הלום.
את הסיפור הזה קראתי לפני כמעט שנה !!! כששלחת אותו אלי לאי-מייל. 12 הירחים התמימים שעברו מאז לא מנעו ממני לשוב ולהתרגש למקראו כאן.
שני אנשים יושבים באותו חדר, משוחחים זה עם זה, מבלי להקשיב או לשמוע חצי מילה. "גן נעול אדם, גן נעול".
מאד עצוב ומאד נוגע.
עוד!
[ליצירה]
אכן, ענק!
כמה שזה מצחיק, ככה זה נכון, לצערי.
ואני חולקת על סוערה, במחילה, מאחר והקטע הפסיכוסופי הזה - מנסיוני - שמור בעיקר לגברים. אנחנו, הנשים הסתגלניות להפליא ממהרות להפנים את האמת הכואבת, שנסיך - שלא לדבר על סוס לבן - אינו קיים. הגברים, בחלקם הלא קטן, מסרבים, פשוט מסרבים, להפנים שכנראה אין סינדרלה/רפונזל/שלגיה, ומצפים לזבנג שיכריע את ליבם הדואב ממבט ראשון.
אבל זו טענה שאני יודעת כי היא טעונה ביסוס אמפירי.
אשוב למעבדה, ואנסה לבססה.
כך או כך - גדול!
[ליצירה]
מ ד ה י ם
וכאימרתה של אתי אנקרי: "מה אתה הולך?". סתם, סתם, אני מתבדחת כדי להפריך את המועקה.
דרך צליחה באשר תלך.
נגע מאד מאד לליבי.
מי ייתן ויתגשמו כל משאלות ליבך לטובה.
[ליצירה]
ואני חושבת שיש פה גם... וגם...
אין לי מושג מה היו כוונותיה של המשוררת. אך כשאני קראתי את השורות, עלתה בי גם תחושה שהכותבת שמחה לאיד, וגם תחושה שהיא מרגישה חמלה וכאב.
תגובות