אתה תמיד מדהים אותי
כשאתה מצליח לדבר אותי
ולהאיר מקומות שטרחתי להצל.
אתה תמיד מדהים אותי
כשאני פוגעת, ובמקום להיפגע
אתה שומע מה עומד מאחורי:
לא מלים מפלחות,
לא מבט קודר,
לא עלבון צורב,
ולא טינה,
רק צורך
לזכות באישור נוסף
לאהבתך.
[ליצירה]
אהבתי שוב
ואינני רואה את זה כאובססיה לאחת המושלמת, אלא כדוגמה לצרות עולם מאוויינו האנושיים. וזה מה שהופך את הסיפור הזה, הזוי ככל שיהיה, לכל כך אנושי. כל כך אנושי, בדיוק כמו שסוערה יודעת לכתוב.
תגובות