[ליצירה]
אוי
קראתי את כל היצירות שלך שהופיעו פה, והם יפות מאוד.
אבל זה- פשוט אכזרי.
את כותבת כל כך טוב, וזה מה שהופך את זה לאכזרי פי אלף.
קצת עצוב לי על זה. לך לא?
[ליצירה]
תודה
תודה שהארת את עיניי לשיר כה יפה.
למאירת עיניים הנכבדה,
לפי דעתי את סתם קנאית , את גם יודעת זאת ...
לכן כתבת תגובה בעילום שם.
מה לעשות שאנשים רוצים לפרגן על יצירה יפה לפי דעתם, אז מה אם לך לא מגיבים לשירים בצורה כזאת, עוד דבר אם את מכירה את מועדון המעריצים שלה ז"א שגם את קראת הרבה משירי היוצרת הנ"ל, דרך אגב אם רבקה כותבת מחמאה היא יודעת מה היא אומרת, כי היא בעצמה דגולה , גם לאביב סתיו לא חסר תותח בפני עצמו , האחד לא מוכר ,אך במועדון מעריצים כזה לא הייתי מתבייש,
אז בושי לך והיקלמי מאירת עיניים כי את סתם קנאית .
אושרת יצירה נפלאה שבאה מהלב המשיכי כך...
ואל תתיחסי לקנאים.
[ליצירה]
לא מבין
.מה יש לנו לחפש בהר-הבית
.המקום נרמס כבר מזמן ע"י הכופרים המוסלמים
הבית השני נכבש שוב ושוב ע"י דתות אחרות
גם גדולי הרבנים הבינו זאת ופסקו לא לעלות
יש לנו שריד לתולדות עמנו - הכותל
בנינו את ירושלים מחדש והיא שלנו
את חומת העיר העתיקה בנה הסולטן התורכי
בואו נקדש את ירושלים של ימינו לעיר בירתנו
את יהודה ושומרון כבשנו מירדן לא מפלסטין
האל נתן לנו מצוות וגם ראש לחשוב
אז ניתן לחזק את מה שקבלנו ולתת לזמן
להגיד את דברו
[ליצירה]
אוי בא בימים.. אני כ"כ מתחברת אל השיר הזה. האהבה היא מתנה והיא בדרך כלל כואבת ולפעמים ככ מאכזבת. אבל היא פה והיא באמת מתנה וגם או יותר נכון דווקא בתקופות משבר ופרידה ובתקופות של ניתוק וחורבן אז מבינים את ערכה.. מבינים שהיא פה בכל צעד שלנו בחיים, שהיא בתוכנו והיא שלנו והיא מהות החיים. תודה.
[ליצירה]
אני אוהבת את השיר הזה.
אני לא יודעת מה היתה הכוונה שלך בשיר אבל בשבילי המשמעות של המילים בשיר שלך הם המהות שלי. האהבה שבי תשרוד לעד היא האהבה שזכיתי ואזכה להשאיר בעולם.
תודה רבה על השיר.
[ליצירה]
השכול מכה באדם בנקודות הכי עמוקות, רעד החודר למיתרי הנפש, כאב.. בעומק המחשבה.
וגם כיום לאחר יותר משנתיים, בטוחני שההד עוד מהדהד, הזיכרון עוד צורב.. הטרוניא.. מתעוררת בכל רגע קשה שקורה.
ישנם דברים הקורים בעולם, ואין לנו יכולת להשיג את המדוע, רק תוצאת הדברים מוטלת לרגלנו.. ואנו תוהים, איך אפשר..
הזמן הינו מרפא לכל כאב, הזמן מדהה כל זיכרון.
אך לעד תעלה הדילמה מעמקי הלב,
לכעוס מחדש.. או למחול.
[ליצירה]
השראה אובדת
יורם - כל כך מבין אני את מצבך, שנים שלא נחה ידי על דף, שנים שלא נבעה מילה מהוויתי, והנה באה דחיפה קטנה.. שזרקה אותי שנים אחורה והחזירה אותי לביקור באתר זה, שיטוט בין שירים ישנים, מעבר על תגובות והגעתי אליך. ובבת אחת עולה בי הדחף, גל שנעצר ונדחק לעצמו, ממרום השנים שעברו, חוויות, נסיונות, הצלחות, אכזבות.. מסתבר שההשראה לעולם כאן היא, לידנו, מחכה נתעורר למגעה, אך כובד החיים מאיתנו מונע, לשלוח יד לחפון מילה.. וגם התגובה הזו שאני כותב לך, יותר משנה לאחר הפרסום, מקווה שתגיע אליך, ולא רק, אלא גם למחברים אחרים במצבינו. קשה להחזיר השראה שאבדה.. וגם אני - מנסה.
[ליצירה]
תדלוק אוירי של פילים מעופפים
היצירה "משה" הסתיימה לפני כחצי שנה. היא כוללת 15569 מלים. כ-7000 שורות. כבר שנים רבות איני מפרסם לא ברשת ולא בעיתונים ספרותיים, כי הגעתי למסקנה שכתיבה במצולות הבדידות ובלי שום קשר לכותבים עכשוויים, לתגובות, לדינמיקה הבעייתית של הפורומים, או הניסיונות להופיע בעיתונים הספרותיים, הניתוק מכל זה עושה רק טוב. אתה נעלם לכמה שנים. מוציא ספר שירה כשיש לך כסף. מראה לכמה בני משפחה, או מיודעים. שולח כמה ספרים בדואר ושוכח מכל העניין. הובי טהור. בלי לחץ. עדיף פי אלף על הרצון לפרסום שמאפיין גיל צעיר. הספר השלישי שלי עם משה כולל כבר כ-360 עמוד והוא כולל רומן אפי, שני כלילי סונטות, גלוסה ארוכה וכמה מחזורי שירים שכל אחד כולל עשרות שירים. מן הסתם יצא עוד כמה שנים כשיגיע המימון ואחר כך אין לי שום התנגדות שמישהו יעלה אותו לרשת. אני עצמי כבר מזמן לא נמצא בעולם הזה. אני יכול לדבר עם אדם אחד, או מקסימום שניים שלושה על כוס קפה על ספרות, אך לא להיות חלק מהחוויה הספרותית הקולקטיבית שכבר זרה לי. לא פעיל בפייסבוק. לא בווטסאפ. לא בשום אתר אחר. פשוט כאן משום מה פרסמתי לפני שנים רבות את "הבור" ואת תחילת "משה", אז חשתי צורך לומר שהוא הסתיים ומה אורכו וגם הופתעתי לטובה, שבזכות מישהו ששם לב להודעה שלי, זכיתי גם לראיון ספרותי אחרי שש עשרה שנה וייתכן ותהיה כתבה עלי בעיתון דתי לאומי לאחר החגים. (אמנם לא בדיוק העיתון שהייתי בוחר בו, אך רק מדעה קדומה, אך עצם הביקור הביע הכרה בי ונתן לי כוח לעוד שנים של העלמות מתחת לראדאר. זה כיף מוזר... כמו פלובר בקרואסה בשנים לפני שפרסם. שקט ושלווה. אמנם סובלים קצת מהבדידות, אך אין את הפגיעות הגדולה הזאת שהייתה לי בעבר. והרי באותו אתר עצמו, תפוז או משהו, בהפרש של שנה על אותם שירים פעם קטלו אותי ופעם העניקו לי מחמאות נלהבות. אז כל הדינמיקה בפורומים היא משהו בעייתי לאנשים רגישים. ייתכן ולאנשים עם עור יותר עבה היא ברכה.
[ליצירה]
אכן. מהות היצירה לדעתי נמצאת בשורות:
כי אנחנו
המתקנים
שולטים
ומי ומה הם האחרים? אלה הם הכלבים שנובחים והשיירה עוברת. הבוזגלואידים הקטנים שממדי המשכורת שלהם אפילו לא דורשים תשלום מס הכנסה.
לזה התכוונת, בין השאר.?
