הקטעים הכתובים אינם ניתנים למסגרת של זמן מקום או משמעות הם נבעו מתוכי מהתקופה והאווירה בה אני חיה וברגע שסיימתי לכתוב אותם הם אינם שייכים לי יותר
הם נתונים להשלכות מבחוץ זורמים במערבולת החיים לו יהי והם יזרמו פנימה ללבכם
[ליצירה]
רק לי יש בראש את התמונה של רח' הרב צבי-יהודה בקרית משה בלילה וזוג בדייט שלא מבשר עתיד מזהיר?
צורת ביטוי יפה ביותר עם מסר חזק ביותר אם כי לא בהכרח נכון לעניות דעתי.
אולי רק כדאי לפסק את השיר?
[ליצירה]
אבל.. אבל..
לכולם יש את הריבועים שלהם. לכולם יש את המגבלות שלהם. בין אם אלו מגבלות של דמיון לא הכי מפותח, או מגבלות של יצריתיות, או של שפה, או של מיליון ואחד דברים.
קחי סופר מוערך כמו מאיר שלו. אם קראת את רומן רוסי ואת בביתו במדבר. זה אותו סיפור רק הפוך. פה זה דודות, פה זה דודים, אבל הרעיון דומה בשניהם.
הרבה סופרים הם כאלה, רעיונות דומים, הצלחה שעבדה פעם אחת, ועכשיו ממחזרים אותה שוב ושוב ושוב ושוב. זה כל העניין של הספרים של רם אורן, נעמי רגן וכל אחד אחר.
ככה זה בני אדם.
[ליצירה]
אהבתי ביותר!
גלות פנימית וחיצונית, חומר ורוח, כמה שאני אוהבת לטייל בחו"ל אני תמיד חושבת את המחשבות האלה. גויים ויהודים, נפש מול נשמה, והכי - נשמה יתרה. והקדושה שבישראל בערב שבת לעומת החול שמחוץ לישראל.
מזכיר לי שיר שכתבתי בערב ראש השנה האחרון.
[ליצירה]
ולמרות שחורף זו עונה
מדהימה, אי אפשר להתעלם מהדכאוניות מה ששוררת בשיר, אבל דבר טוב יש פה- אחדות בין החוץ לפנים, אם יש באסה- לפחות שהיא תהיה שלמה מבפנים ומבחוץ, לא ככה?...