וילדה קטנה עודנה במבט מצפה ונרגש מחכה למתק שפתיים וחיבוק נואש טיפות עיניה קפאו ואינן וכעת משהו חדש נוצר בה קשה מסלע חצוב בדם והיא פונה לדרכה הילדה ומתרחקת למחוזות אחרים לחלומות שהיו ותופסת את מקומה הנערה המרדנית מבט חצוף ופוחז עומדת היא מתגרה בכולם ואולי יותר מכל בעצמה אך בעיניה עוד מבט דק של פחד סמוי ותקווה נואשת למקום ההוא למתיקות המיוחלת ולכן הרעש וההמולה רק שלא יראו רק שלא ידעו היא לוחשת ובעיניה אין עוד רוך כי אם כעס והלכה הנערה עייפה מהרפתקאות ומשחקים מותשת מההעמדת הפנים הזו שעלתה לה ביוקר את רוך עיניה מכרה את הילדה הקטנה הזו שלא ידעו שלא יראו וכעת לא נותר לה דבר רק זכרון עמום של מגע וחום מתיקות סמויה ואין היא מצליחה לאחוז בה רק זוכרת שברירי עונג וציפיה שקטה וכעת הנה היא האשה המפוקחת בעיניה מצטייר רוך איפוק ניצוצות של תעוזה אך בעיקר- עצב ואכזבה היא הייתה שם וכעת לאחר מעשה אין לה צורך עוד לא בזה ולא בזה לא תשוב ותחפש ריגושים העולם- כך היא יודעת מציע רק את מה שיש לו לא טיפה מעבר לזה אך גם את הרוך ההוא את הציפיה הסמויה קברה היא עמוק בפנים והילדה ההיא, הקטנה מכורבלת בתוכה, מתייפחת יפחות חרישיות, כמעט ואינן נשמעות ללא תקווה וגם האשה הלכה נעלמה בים של קמטים בתוך שדה ענק של נסיון העבר כעת היא קצרה את מעשיה ויש ממה להמשיך היכן הילדה הנערה והאשה שלושתן נמצאות שם כן, הן שם לא נעלמו, רק התרחקו וכעת יש לה הכול התמימות הפשוטה והדימיונות הטריים ההעזה והרצון להיות ולהרגיש הכול ההתפקחות מהאכזבה בשלות נהייתה בה וגם שמחה מה יהא בסופה