בירושלים החומות חונקות אותי לא נותנות לי לנשום סוגרות עלי בקיר אימתני המלא בכתובות מה מותר ומה אסור ודווקא מתוך החנק עולה תפילתי למרומים בתל אביב יש המון כחול של ים ואדום של תשוקה וצהוב של קנאה וירוק וסגול וורוד של בלבול וחוסר הבנה מי אני ומה יש פה בכלל? והכול פתוח ומקובל וקל מאוד להיסחף ולטבוע אולי בגלל הפתיחות וההבנה ואין שום חומה שסוגרת או מגינה בצפת הרחובות דורשים את ההתמסרות לאמנות ולשקט המקוריות הזו שחקוקה בכל פינה מחייבת אותי לקחת את התמצית שלי ולזרות ממנה טיפין טיפין במדידות ובזהירות על גבי ההרים בגבעות יש מרחב ועומק וגובה ובתי עץ וקראוונים ושדות וכרמים ועובדים את האדמה ואת ה' ורוח שמכה בפנים וקר מאוד וחם בלב