עירית חייבת שיהיו אנשים סביבה. אני, לעומת זאת, לא צריכה אנשים בכלל. אני יכולה להסתדר שבועות בלי לדבר עם אף אחד. וזה בדיוק מה שניסיתי להסביר לעירית בשעה וחצי האחרונה. זה היה בדיוק אחרי השעתיים שבהן הרצאתי לאסתי את דעתי על מצבם של הפלשתינאים.
אתמול סיפרתי לאבנר על החוויה הרוחנית הנפלאה שעוברת עלי כשאני יושבת בשקט מוחלט ולא מדברת עם אף אחד. החוויה הזאת היתה כל כך חיה בעיני, שיכולתי לדבר עליה בלי סוף. אבל אחרי ארבע שעות אבנר אמר שהוא חיב ללכת כי הוא הבטיח למשפחה שלו שהוא יבלה איתם קצת. יש אנשים שממש לא מסוגלים לבלות בלי אנשים אחרים. נורא קשה לי להבין את זה.
ביום שלישי בארבע וחצי הייתי לבד ושקעתי במחשבות על מהות החיים. זה היה פשוט נפלא. איזו עוצמה יש בחוויה של ה"לבד". זה היה כל כך כביר שהייתי חייבת לספר על זה לאברם. אז בארבע שלושים וחמש הרמתי אליו טלפון. הוא נשמע קצת מבוהל כשהוא שאל "יש חדש מאז הפעם האחרונה שדיברנו היום בארבע?" התקשיתי להעביר לו את החוויה שלי.
מה לעשות. יש אנשים שלא מבינים את העוצמה שב"להיות לבד". יש אנשים שחייבים כל הזמן אנשים אחרים סביבם. אני בכלל לא כזאת.
תגובות