בעין פקוחה ופה פשוק
נגעו המים,
חדרו
עד לקצות העצבים
משילים חלקיקי
זכרון
כשעטפו והתעטפו
באורות רטובים
תאיר ארץ
-
עדיין מחפשת את המילים שלא נהגו עוד מעולם
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני לא חושבת שיש הצדקה לבעירה, ואלי גם לא לסנה. סנה בתפיסתי זה שיח נמוך הקרוב לקרקע, ופה אתה מעלה את הצופה לשמים מה שיוצר תדמית קרובה יותר לעץ, אולי. [ליצירה]
- [ליצירה] זתומרת שהחומר האנושי הנ"ל חי עם מה שיש? [ליצירה]
- [ליצירה] אדם צחייייי.. אשריך שככל שאתה מזקין אתה משעשע יותר. [ליצירה]
- [ליצירה] מופלא.. [ליצירה]
- [ליצירה] יוחאי, זו לא "סתם תמונה תיעודית". תפתח קצת ספרי צילום ותראה כמה יופי וחן יש ד ו ו ק א בתיעוד. כמובן שיש מקום להתמקצע, אבל עצם השניה שבה התרחב לי הלב מהמרחב היה מספיק.. [ליצירה]
- [ליצירה] שמץ קטנוניות עולה בי..זה קרה באמת? [ליצירה]
- [ליצירה] התרגשתי.. איזו מתיקות.. פשוט דבש! אני כל כך מזדהה עם הדקויות הקטנות של התחושות, של הרטט הראשוני הזה. הרבה הרבה מזל טוב, איחולים מעומק-לב.. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי יופי יופי.. שיר נפלא ומילים חזקות מאד, בעיני. יש מתח גדול בהתרחשות, בריח ובמגע של האדמה. האנושיות שהקרקע מקבלת יוצרת רעדה, יש בה חיות ממשית. אני חושבת שהדימויים שאתה משתמש בהם (מצע מנותק,דיונות שלום..וכו') טובים, נהדר איך שהשתמשת בנוף של המקום ויצרת ממנו מטמורפוזה על המציאות והתחושות שלך, שלנו. החוזק של השיר מחפה על חידתיות שיש בכמה מקומות (אף אחד לא ראה אותו וחי, ציורים רוחניים), ביטויים שבגלל, או בזכות, העומס במשמעות שלהם, דורשת התייחסות בשיר. כל הכבוד. מחכה לראות עוד. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי, וזה מהרבה סיבות. מחכה, כמובן, להמשך.. [ליצירה]
- [ליצירה] נורא משעשע.. מה שמצחיק באמת שזה כל כך ריאלי.. נתקלתי בכמה כאלה. [ליצירה]
תגובות