כמה ציפיה, כמה טוויה, כמה בניית ארמונות, כמה חיכיה, כמה נסיעה, כמה כוונה, כמה לבישה ועשייה. ובתוך זמן קצר, מתבהר, שאין כאן, ולא כלום. לא ציפיה ולא לבוש, לא דרישה ולא חקירה, מחול לך, מחול לך, מחול לך, לכי ואל תשובי, עזבי ואל תראי פנייך, הישארי בחגווי הסלע, הסתתרי במדרגה.