גיליתי נפשי בפני חבר
השלתי לבושים
הסרתי מגננות
כך שכבתי לפניו
ערום
ומוכן לניתוח
תנועה מהירה
בחצי הרדמה
סיים
והגיש לי מראה
ובמראה –
דמות ישנה
קפואה, חכמה, קשה, נוקבת, אפלטונית
זה לא אני!
צעקתי מבפנים, וקולי נתקע
כי מבעד לעצמי ראיתי את חברי.
המראה הייתה בידיו, ומבטו זחל
לתוך שמורות עיניי
ומשם לגרון, לריאות, ללב
עד לפופיק.
ומבלי להחליט אם צדקתי כשהתמסרתי
אמרנו שמכל מקום זה יהיה לטובה
וַחֲצִי התחבקנו
וַחֲצִי לא
ואינני יודע
איככה אוכל
לחבקהו כולו
ומתי
יאיר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] והאור אם תרשה לי, חבק אותו חזק, כי לא היית אתה שעכשיו לולא השלת עורך לפניו, והצעקה שמתוכך שוללת נעשתה באותו הרגע בדיוק, בזה יש לו חלק. [ליצירה]
- [ליצירה] מעניין מעניין, אך לא ברור עד תום. [ליצירה]
- [ליצירה] איך לא ראיתי עד הנה? מותר לי להוסיף קישור לתגובה שכתבתי זמן ונדמית לי במאד לזו היצירה? (חצופני, אכן, אך כבר אמרו - או שלא - חכמינו ז"ל וז"ל: יהללך זר. ולא - פיך.) כמובן שבתור בונוס אתם מקבלים קישור ליצירת מופת מהאושיה בכבוב"ע (תנחשו...), אבל הפראיוריטיז שלי די ברורים, נצלן שכמותי. בכולופן, נפלא. [ליצירה]
- [ליצירה] לא יעזור. אלא אם כן נהגה את המלה נחת במלרע צרפתי. לא משנה. ברוך הבא. [ליצירה]
- [ליצירה] באיחור ניכר אני מגיב, ולא 'כפת לי. (א) כי שיר כזה מקסים לא ראיתי כל כך הרבה זמן... (ב) כי אתה מצליח לעשות שימוש כל כך מלאכי ונפלא בחריזה. (ג) כי גם אני שירתתי באותו גדוד, ועשיתי טירונות באותו בסיס, ולא מלאני לבי לכתוב על זה שיר, להגביה עוּף מעל הג'יפה של הטירונות ולכתוב במבט-על. אשריך בעולם הזה, העולם הבא כבר קטן עליך. [ליצירה]
- [ליצירה] מופלא, נשמה. [ליצירה]
- [ליצירה] נהדרררררררררר! איזה כיף לקרוא!!! איפה אמרת טובה הזאת גרה? יש הנחות לבחורי ישיבות? [ליצירה]
- [ליצירה] מאורה זה נהדר. עוד הזדמנות להלל את הסוכן האישי שבלעדיו לא הייתי מוצא את זה. וואווו... כמה הייתי רוצה לקבל חיבוק... עכשיו... וכמה שזה רחוק... אוף... עשית לי געגועים והמיית לב מטורפת. ללא ספק, ייכנס בצהלה לאהודות. כי אין אין עלייך מת עלייך, את הגדולה מכולם. [ליצירה]
- [ליצירה] בעזרת ה', בקרוב ממש. אגב, בשורה השלישית צ"ל "מוודאת", לא? [ליצירה]
- [ליצירה] טוב נו, כיוון שאני אחראי במידת מה לשרשור הפרשנות שנוצר פה, בעקבות שאלותיי, שלטעמן של יהודית בת עמי ונגה נגה בוודאי תחשבנה למעיקות, אני רואה צורך לגלות דעה. ניסיון להבין - זה לא יומרני; הקביעה כי הבנתי - היא היומרנית. לכן תמיד כשאני מגיב אני שואל, או מנסח בצורה עדינה, כמו כאן למעלה: "מעלה בי אסוציאציה חופשית..." רק על עולם האסוציאציות שלי לספר ידעתי, ואינני דוחס את מילותיי למוחה של היוצרת. אני מסכים חלקית עם נגה נגה, שדיברה על אווירה, מבנה, מצלול - אך בוודאי את יודעת שלא כולם יודעים לשים לב למבנה, ולא כולם מכירים בכלל את המונח "מצלול". יוצא, לפיכך, שאם אני מבין אותך נכון, גם את מסכימה שייתכן לעתים תחכום "חיובי" שיוביל להבנה יותר עשירה של הטקסט. לדעתי, השאלות שהבעתי בהתחלה - או סוג כזה של שאלות - הן חשובות, לפי שהן נותנות קרדיט למשוררת והעמדה שבבסיסן היא שהיא חצבה את מילותיה בסלע - לא סתם (סליחה על הבוטות) קשקשה מלים מרגשות כדי לגרום לקורא להזיל דמעה ולשלוח כתגובה אייקון מעפן של חיוך... אני מאוד מקווה ששירים שלי נקראים גם בזכוכית מגדלת. אסיים בטון פייסני עם תגובותיהן של יהודית ונגה נגה - כמובן שיש גם רובד של הנאה שבשאיפה ובהרחה של שיר, והוא רלוונטי באותה מידה גם לקוראים המחמירים, שמרוויחים משני העולמות, לדעתי. [ליצירה]
- [ליצירה] משעשע. יש עליך. [ליצירה]
- [ליצירה] לאסתר שטרן! שימי לב! האותיות המודגשות הן "לנתק". יש קשר בין "נגע" ובין "נתק", וד"ל. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי צרוף. תזכורת נעימה ואותנטית של טעם החיים שלנו בעומקו: אהבה, פחד, צעקה, אנחה, ליטוף. לאהודות, שמזמן לא קיבלו לתוכן משב רוח נעים שכזה. [ליצירה]
תגובות